בית יחזקאל (מיכלסון) שעט

דמשתקין אותו משום דהוא משנה טעם המצוה ונ"מ רבתי לדינא: ובזה יבוא לנכון הא דאיתא שם בברכות ההוא דנחית קמי' דרבה ואמר אתה חסת על קן ציפור אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע האי מרבנן לרצויי למרי' אמר לי' אביי והא משתקין אותו תנן ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי עיי"ש ולכאורה מה חידוד איכא בדבר המפורש במשנה להיפך ועיין בצל"ח שם ולדברינו ניחא בעזהש"י דהא המשנה לא מזכיר סיום תפילתו אתה חוס ורחם עלינו ואיכא למימר דדוקא במשנה משתקין אותו משום שעושה מידותיו רחמים ובאמת הוא גזירה אבל ההיא דנחית קמי' דרבה דסיים אתה חוס ורחם עלינו ויש לומר כוונתו כטעם הזוה"ק דמזה שרואה הקב"ה צער האם בחסרון בני' ירחם עלינו בגלות וזה שאמר אתה חסת על קן ציפור כשראית אם מבקשת בני' ממילא מתעורר הרצון בך עלינו וחוס ורחם עלינו וזה כוונת רבה כמה ידע ההיא מרבנן לרצויי למרי' לעורר רחמים עלינו והקשה לו אביי והא משחקין אותו תנן במשנה וא"כ עדיין לא שמענו מה שרצונו לסיים ואעפי"כ משתקין אותו מכלל שבכל ענין אסור וזהו חידודו של אביי ונכון הוא בעזהש"י ועיי"ש בצל"ח שגם הוא הלך קצת בדרך כזה באופן אחר עיי"ש, נחזור לענינינו דלטעם המדרשי' משמע כהב"ט, ולדעת הזוה"ק משמע כזקני הח"צ, אך קי"ל אין למדין הלכה ממדרש ועי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ל"ו, ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרמ"ז ובשו"ת תה"ד ב' ב ק"ח וגם איתא ובשו"ת תה"ד בפסקים סי' ק"ח וגם איתא דלא דרשינן טעמא דקרא עיין קידושין דס"ת: אבל נ"ל להביא ראי' כדעת הב"ט מהא דהקשו בתוס' קידושין דל"ד ד"ה מעקה אמאי נשים פטורות משלה"ק אף דהם מ"ע שהז"ג מ"מ הא הוי בהו איסור לאו לא תיקח האם על הבנים עיי"ש וא"כ לסברת זקיני הח"צ דאף באינו נוטל הבנים מחויב לשלח האם א"כ מחויב בעשה אף בשלא עבר הלאו דהא הלאו אינו רק באם נוטל האם והבנים כמש"כ זקיני הח"צ שם לפרש האבעי' דרב ירמי' בחולין דק"ס ע"ב ב' סדרי ביצים מהו עיי"ש ובאמת כן הוא פשטי' דקרא לא תיקח האם על הבנים משמע שלא יקח האם והבנים כמו בפ' וישלח פן יבוא והכני אם על בנים וכן בהושע פ"י י"ד אם על בנים רוטשה וכ"כ רש"י חולין דע"ח ע"ב וז"ל באם על בנים שלה"ק שהוזהר שלא ליקח שניהם עכ"ל הרי מפורש דהלאו הוא דווקא בשלוקח שניהם וכ"מ בחינוך מ' תקמ"ד וא"כ קשה כנ"ל לשיטת הח"צ ז"ל, אך יש לדחות דראיתי בס' י"ש יור"ד סי' רצ"ב שהקשה על הח"צ שכ' דהלאו הוא רק בשיקח גם שניהם מהש"ס חולין דקמ"א דאמר רב כהנא לא צריכא דעבר ושקלה לאם דהלאו עברי' משמע דבלקת האם לבד הוי הלאו וראיתי שהובא קו' זאת גם בשו"ת מהרי"א סי' ק"ד ותי' דהח"צ מפרש כן אליבא דר' ירמי' אבל באמת רב כהנא סובר דהלאו הוא אפי' בלוקח האם לבד וכ"מ ברש"י חולין דקט"ו וברש"י עה"ת פ' תצא וגברא אגברא קרמית וא"כ י"ל דקושיות התוס' שם קאי אליבא דר"כ דסובר דבאם בלא הבנים איכא לאו וא"כ הוי שפיר במצות שלה"ק איסור לאו ובל יוכל לקיים העשה בלא הלאו דהא כמו דאיכא חיוב עשה באם לבד גם איסור לאו איכא. אכן נלענ"ד לכאורה כדעת דו"ז הברוך טעם מהא דהשיב הר"י פליט בשו"ת הרשב"א סי' י"ח, ובשו"ת הרמב"ן המיוחסת סי' קפ"ט, דלכך אין מברכין על מצות שלה"ק משום דהוי מצהב"ע ואין זה מברך אלא מנאץ ועיין בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפ"ג וא"כ לשיטתם דאף באינו נוטל הבנים מחויב לשלח האם א"כ מחויב לקיים העשה בלא עבירה דהא לר"י ליכא עבירה בלקיחת האם לבד אלא ודאי דהעשה הוי ג"כ רק