בית יחזקאל (מיכלסון) שעח

משמע דגם עשה דרבים בעי בעידנא, וכן משמע (בתוס' פסחים דנ"ט) דהביא ראי' דעשה חמורה לא בעי בעידנא ממעשה דר"א והא התם הוי עשה דרבים, ועיין בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' ק"ה שנשאל דלהסוברים דגם עשה דרבים בעי בעידנא א"ש דלהסוברים יו"ט אינו אלא ל"ת בלבד דאעפ"כ אין עולין באילן משום דאינו בעידנא, אבל להש"ל הנ"ל דס"ל דעשה דרבים לא בעי בעידנא קשה איך יפרנסו הנך אמוראי משנה הנ"ל עיי"ש ובשו"ת תורת חסד חאו"ח סי' מ"ב, ועיין לעיל סי' ב', וסי' ט"ו, ויש הרבה לדבר בזה וחזון למועד אי"ה. ש"ב ידידך: סימן נז ב"ה אור ליום ט' תשרי עיוה"כ תרמ"ב כפר יעזערניא. נמח"ט לכ' י"נ החו"ב מ' דוד נ"י רייזקעס מק' זאבלורבא ברוסיא. שאלתני אם שילח האם והבנים אם קיים מצות שה"ק או דנימא דדוקא אמרה התורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך, הנני בתשובה מאהבה אך בקצרה, כי הימים לרבות הלילות המה ימי חשבון הנפש, לשוב בתשוב' להפותח יד בתשובה, ונותן יד וכו' יענה ויאמר סלחתי גם לזעירא כמוני בתוך כלל ישראל השבים ברוח נשברה, העולה לרצון לפני אבינו שבשמים: הנה כבר הביא ספק זה בשו"ת זקיני החכם צבי סי' פ"ג בשם חכמי לובלין ודעתו דאף בשאינו רוצה לזכות בקן מחויב לשלח האם והא דאמרה התורה והבנים תיקח לך הוא כמו ששת ימים תעשה מלאכה דאינו מהמצוה אך ראיתי לדו"ז בס' ברוך טעם דיני עדל"ת ת"ג סי' א' שכ' דהחיוב הוא דווקא בשרוצה לזכות בקן עיי"ש ולענ"ד דזאת חלי' בטעם המצוה דשלה"ק דלטעם המדרש רבה אמור פכ"ז וכ"ה במדרש רבה תצא פ"ו דהוא משום רחמנות שריחם הקב"ה על בריותיו דאם נוטל הבנים והאם רואה אז צערה גדול וע"כ ציוה הקב"ה לשלוח האם לבל לצערה עיי"ש, ובמורה נבוכים פמ"ח ובהרמב"ן עה"ת פ' תצא וא"כ ממילא כשלא רוצה בבנים אז ליכא מצות שלה"ק אבל למש"כ הזוה"ק דמצות שלה"ק הוא כדי שהאם תצטער ותפרח ממקום למקום לבקש בני' ועי"ז יתגלגל רחמי הקב"ה על בניו שבגלות ועיין בזוה"ק שמות ובריש התיקוני זוהר א"כ הוא גזירה וממילא אם אינו רוצה לזכות בבנים מחויב לשלח וראיתי שכ"כ גם בשו"ת חות יאיר סי' ס"ז עפ"י טעם הזוה"ק עיי"ש ואינו תח"י כעת, ועיין בזוה"ק רוח דצ"ב ע"א: ובזה נלענ"ד לפרש הש"ס ברכות דל"ג ע"ב האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו ופליגי תרי אמוראי ח"א מפני שמטיל קנאה במע"ב וח"א מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות עיי"ש, ולכאורה אמאי משתקין מפני שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ומאי טעמא דמ"ד דאינם אלא גזירות הא באמת מידותיו של הקב"ה רחמים והוא מי"ג מידות רחום וחנון ורחמיו על כל מעשיו ועיין שבת דקל"ג הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, וסנהדרין דקי"א ובמדרש נח פל"ג ובסדר אליהו זוטא פ"ו כיון שראה משה שמידותיו של הקב"ה של חסד ורחמנות, ולדברינו ניחא די"ל דמאן דסובר הטעם מפני שמטיל קנאה במע"ב סובר דאם אינו רוצה לזכות בבנים אינו מחויב לשלח האם דהטעם הוא משום רחמנות כטעם המדרשים ועיי"ש בחי' אגדות מהרש"א ומאן דסובר מפני שעושה מידותיו רחמים סובר דאף בשאינו רוצה לזכות בבנים מחויב לשלח האם דהטעם הוא גזירות כטעם הזוה"ק ולכך סובר