בית יחזקאל (מיכלסון) שעז

השמן שבו, הלא אמרו (בשבת דכ"א) שהי' בו להדליק יום אחד והוא שיעור חצי לוג שמן והו"ל דבר המדוד, ויש לתרץ דמוכרחין אנו לומר דבאמת לא הי' בהפך מדוד במדה חצי לוג שמן שידליק כל הלילה, אלא פחות מעט שעה או חצי שעה, והא דאמרו שהי' בו להדליק יום א' הוא ככלל המסור בידינו דדבר הקרוב למנין חשבוהו כמנין כמש"כ הרא"ש פסחים לענין ספירת העומר, ה"נ כיון שבעוד מעט הי' בו השיעור הזה, הו"ל כאילו הי' בן השיעור הזה, ולפי"ז גם ביום ראשון הי' הנס, דבשמן שבפך הי' פחות מעט, ונעשה נס שהדליק כל היום עכת"ד, הנה ראי' לדבריך הנחמדים ממש"כ בשאילתות דרב אחאי גאון פ' וישלח הגרסא ולא מצאו אלא פך אחד וכו' ולא הי' בו להדליק אפילו יום אחד ונעשה להם נם והדליקו ממנו ח' ימים עכ"ל, וכן הוא גירסת רבינו ירוחם נתיב ט', ובאמת ראיתי בברכי יוסף או"ח סי' תר"ע, ובס' כסא רחמים במס' סופרים פ"כ ה"ג שמתרץ עפ"י גירסא זו קושי' הב"י הנ"ל, ועיי"ש בשם ס' נחלת אריאל, ובס' שאילת שלום פ' וישלח אות ל"ה: ד) אכן בגוף קושיתך דהיה דבר המדוד ואיך חלה הברכה, י"ל ע"ד שכבר כ' בגירסת השאילתות הנ"ל, דלכאור' סוחר גירסת הגמרא ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד וכו', דמפורש בה שהי' בו עכ"פ כדי שיעור יום אחד, וכן הוא הגירסא באלפס ובהרמב"ם ובשאר ראשונים, ועוד יותר תמוה דהשאילתות סותר דברי עצמו שכתב בעמוד הקודם בפיסקא המתחלת ברם צריך וכו' וז"ל דמחייבים לאדלוקי שרגא תמני' יומא דההיא לוגא דאשתכח בהיכלא והוי בי' שיעורא ליומא חד ואדליקו מיני' תמני' יומין: אכן י"ל בהקדם תירץ הטו"ז סי' תר"ע דע"כ נשאר מעט בפך אחר שנתנו למנורה כדי שיהא חל הנס עליו, דהא אין הברכה שורה בדבר ריקן ומייתי ראי' מהזוהר שכ"כ גבי אסוך שמן דשונמית, וע"כ נשאר קצת מן השמן בפך, וא"כ גס בלילה הא' הי' נס, דהא לא הי' בו רק להדליק יום א' מצומצם עכתד"ק, והנה ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ר' שכתב דלפי תירץ הטו"ז מובן כונת השיר מעוז צור ישועתי וכו' ומנותר קנקנים דייקא נעשה נס וכו' לכן בני בינה שהבינו למפרע שנעשה בלילה הראשון ג"כ נס ימי שמונה דייקא קבעו שיר ורננים עיי"ש, ויש לומר עוד בסיום הפיוט השיר הנ"ל בני בינה ימי שמונה וכו' דהנה מתרצים עוד קושי' הב"י הנ"ל עם קושית האבודרהם שהק' מדוע לא נעשה ט' ימים חנוכה משום ספיקא דיומא כמו בכל יו"ט, וממילא ניחא קושי' הב"י דבאמת הנס לא הי' רק לז' ימים רק שאנו עושין ח' ימים משום ספיקא דיומא, אמנם ז"א דהא זה הנס הי' בזמן הבית ואז היו מקדשין עפ"י הראי', וגם היו בקיאין בקביעא דירחא דהיו חכמים ונבונים בפרט בחכמה זו שעלי' נאמר (דברים ד' ו') כי היא חכמתכם ובינתכם וכו', וגם ידוע דרש חז"ל ע"פ ובני יששכר יודעי בינה לעתים שהיו יודעים לעבר שנים ולקדש חדשים ולדידהו לא הי' ספק כלל, ומדוע קבעום תיכף לשמונה ימים, כמבואר בברייתא הנ"ל דקאמר לשנה אחרת קבעום וכו' וע"כ לאו מטעם ספיקא קבעום, וא"כ עדיין קושי' הב"י במקומה עומדת, לכך צריך לתרץ כסברת הטו"ז הנ"ל דע"כ נשאר מעט שמן בפך כדי שיהי' הנם חל עליו, וז"ש הפייטן ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, ר"ל מהנותר שנשאר בקנקן נעשה נס לשושנים, היינו כסברת הטו"ז הנ"ל, אך מאן יאמר שהי' כן דלמא באמת לא הי' הנס רק לז' ימים, ומה שאנו עושין ח' ימים הוא משום ספיקא דיומא כקושי' האבודרהם, לכך אמר בני בינה ימי שמונה וכו', ר"ל דע"כ לאו מה"ט מחמת ספיקא דיומא קבעו הח' ימים דהא היו בני בינה שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, ואפ"ה קבעום תיכף שמונה ימים, והיינו ע"כ כסברת הטו"ז דגם ביום א' הי' נס, מה שנשאר מעט שמן בפך, כדי שיהא הברכה והנס חל עליו, לכך שפיר אשר ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים כר"ל