בית יחזקאל (מיכלסון) שעו

ה) אמנם במפורשים מקשי' על סברת הט"ז דהא עפ"י הטבע הי' צריך שישאר מעט, דהא השיעור הי' חצי לוג לכל נר ללילי תקופות הארוכים, כמ"ש מערב עד בוקר תן לה מדתה וכו' ושיערו חכמים חצי לוג, וא"כ ליל א' של חנוכה הוא ג' או ד' שבועות קודם התקופה, ובע"כ הי' צריך שישאר קצת מהשמן משיעור החצי לוג, וא"כ הי' יכול לחול הברכה והנס על אותו המעט שנשאר והדרא קושיא לדוכתי' דיום א' לא הי' נס כלל, ונראה לומר דבפך לא הי' רק כדי יום אחד בצמצום לפי שיעור הלילה שבעת ההוא, וא"כ לא הי' ביכולת לישאר עד הבוקר כלום כיון שהי' מצומצם, ואעפ"כ מאותו צמצום נשאר מעט בכדי שיהי' הברכה חל עליו ושפיר לנס יחשב ביום הא' כדברי הטו"ז: ובזה יהי' נוח לנו דברי השאילתות הנ"ל דאינו סותר דברי עצמו, וגם אינו סותר התלמוד שלנו, דהא דקאמר דהוי בי' שיעורא חד יומא ר"ל כפי צורך הלילה לפי הזמן ההיא הי' בו שיעור לדלוק מערב עד בוקר ממש בצמצום ולא יותר באופן שלא היה נשאר כלום, ואעפ"כ אדליקו מיני' תמניא יומי וע"כ שנשאר מהצמצום הנ"ל בכדי שיוכל הנס לחול עליו, ומה שכתב אח"כ בעמוד השני ולא הי' בו להדליק אפילו יום אחד ר"ל להדליק במנורה כפי שיעור הצריך ליתן בכל יום דהיינו חצי לוג לכל נר כפי הדין, זה לא הי' מספיק דהא לא הוי בי' אלא שיעור חד יומא מצמצום לפי הזמן ההיא דהיינו חצי לוג פחות מעט לכל נר ונעשה נם והדליקו ממנו ח' ימים וע"כ שנשאר עפ"י נס קצת מהשמן כדי לחול הברכה, או אפשר שהדליקו במנורה כפי שיעור הצריך דהיינו חצי לוג לכל נר ונר, א"כ תיכף ביום ראשון הי' ניכר הנס כיון שלא הי' בו רק שיעורא דחד יום מצומצם, ובכוונה הסביר הגאון בשני פנים בכדי לתרץ בזה קושית הב"י ז"ל, וזה שמדייק והוי בי' ר"ל בתוך הפך בי' שיעור חד יומא כל שיעור היום, ואדליקו מיני' ר"ל שהדליקו מהפך להמנורה, והי' צריך שיעור יותר חצי לוג לכל נר, ואעפ"כ הי' לח' ימים א"כ היה הנס גם ליום א' וכבר האריך בזה בס' מגלת חנוכה דף ג', ולפי"ז מיושב קושיתך דלא היה דבר המדוד חצי לוג, רק פחות מזה כשיעור הלילה שבעת ההוא כנ"ל: ו) והנה בספרי דגן שמים לר"ה דף נ"ח תירצתי קושי' הב"י ז"ל בהקדם קושית שו"ת אבני צדק חאו"ח סי' ק"י על הר"ן ז"ל שכ' בשבת דהוצרכו שמונה ימים בין הליכה וחזרה, והא אי אפשר שמונה ימים בלא שבת בנתיים עיי"ש, ועתה ראיתי בס' מנוחת משה סי' מ"ה שמביא קושי' זו דאבני צדק ותירץ משום דאמרינן עשה של להעלות נר תמיד דוחה את הלאו של י"ב מיל, ועיין רמב"ם ז"ל פ"ג מה' תמידין ה"י וז"ל והדלקת הנרות דוחה את השבת שנא' להעלות נר תמיד עכ"ל הה"ד בזה, ואי ק' כלא בנדון שלנו לא הוי בעידנא דמעקר לאו קא מקיים לעשה דבשעה שהולך בשבת אין עושה שום מצוה מענין להעלות נר תמיד ואינו דומה לדין דהרמב"ם הנ"ל דשם בשעה שמדליק הנר בשבת מקיים ג"כ העשה, אמנם עדיין ניחא לפמ"ש הש"ל בשם הר"ת הובא במג"א סי' תמ"ו סק"ב דבעשה דרבים אין צריך להיות בעידנא ועשה דרבים היינו שאחד מוציא רבים י"ח כמ"ש מג"א שם וכאן ג"כ הכהן הוא המדליק ועל ידו נתקיים המצוה לכל ישראל עכ"ל, אבל לדעתי משמע דעבודה אינו נקרא מצוה דרבים לענין זה, דהא מבואר (בש"ס שבת דף קל"ב) דעבודה נדחית מפני צרעת דלא דחי העבודה הצרעת לקוץ הבהרת משום דהוי שלא בעידנא שיקוץ קודם הבהרת ואח"כ יעשה העבודה ומה גם דמדברי הר"ן (בר"ה דל"ב ע"ב) דקאמר על מה דאמר הש"ס יו"ט עול"ת ולא קאמר דלא הוי בעידנא, וכתב הר"ן דקושטא קאמר