בית יחזקאל (מיכלסון) שעה

קמא בטיל וה"ה לענין טומאה עיין במשל"מ פ"א ממשכב ומושב, ובבכורות דכ"ב, אכן לענ"ד י"ל בהקדם קושי' הפ"י דלמה הי' צריכין לנס הא טומאה הותרה בציבור, ותי' דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם, כדאשכחן שנעשה זה הנס תמיד שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ע"ש, וכבר קדמו בקושי' זו בחי' הרא"ם ז"ל על הסמ"ג ה' חנוכה, וכן תירץ זקיני הגאון מאורן של ישראל בשו"ת חכם צבי סי' פ"ז שרצה הקב"ה להראות חיבתם לפניו ע"ש, וכן י"ל לענין היתר דצרצור קטן דקמא קמא בטיל דמשום חיבתם נעשה להם הנס שלא יצטרכו לשום ביטול אף דע"י הביטול היה מותר ממילא, אבל לא עדיף זה ממה דהיה מותר ממילא ע"י דטומאה הותרה בציבור, ועכ"ז נזדמן להם בנס שמן טהור גמור, משום תיבת המקום ב"ה עליהם: והנה זה דוקא בימי החשמונאים דנעשה להם נס להראות חיבתם לפניו ית"ש, אבל כיון שבאמת יש עצה לשמן טמא לבטלו ע"י צרצור קטן כנ"ל, א"כ ממילא לא הוי כתותי' מיכתת שיעורי' כיון דיש עצה בביטול כסברת התוס' סוכה דף ל"א ע"ב ובהר"ן והרא"ש ר"ה דכ"ח דבע"ז דעכו"ם דמהני ביטול לא מיכתת שיעורי', ושפיר פסק רב דמדליקין גם בשמן שרפה דתרומה טמאה כיון דיש אופן ע"י ביטול כנ"ל: אכן יש לדחות דהא קיי"ל [בתרומות פ"ה מ"ט ובביצה דף ד'] אין מבטלין איסור לכתחילה, ואיך יוכל להדליק בשמן של תרומה טמאה, הא אכתי כתותי מכ"ש, דהא לא הותר לבטל לכתחילה, אבל זה אינו דנודע סברת זקיני הב"ח בשם המרדכי הובא בטו"ז או"ח (סי' תרכ"ו סק"ב) דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה ה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות נתנו וע"ש במג"א סק"ג, [ועיין מה שכתבתי בזה בספרי דגן שמים פסחים דכ"ה ע"א בסוגיא דריחא מילתא] וא"כ לגבי מצות נ"ח שפיר יוכל לבטל לכתחילה וממילא לא מיכתת שיעורי' כנ"ל: ב) והנה זה ניחא לרב דסובר מצוה לאו לה"נ עפ"י סברת הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח ח"ד אות זיין, דשלא כדרך הנאתן שוה למללה"נ, ועיין בזה בשו"ת ארץ צבי חאו"ח סי' למ"ד, וע"ש בשם הכו"פ סי' פ"ז דשכד"ה ונוטלפ"ג שוים ותלי' זב"ז ורב דסובר בע"ז דס"ח ע"ב נוטלפ"ג מותר א"כ לדידי' שלכ"ד הנאתן אינו חשיב הנאה, וממילא מללה"נ, ועיין בס' מלא הרועים כללי נוטל"פ, וכללי טכ"ע וכללי מב"מ בזה והבין [ועיין מה שכתבתי בזה בס' דגן שמים דף ס': אבל ר"ה דסובר כר"א (בעירובין דף למ"ד) דהאוסר ע"ע ככר אין מערבין בו, ומקשים שם בתוס' הא אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות ללה"נ ע"ש, לכן י"ל דר"ה סובר באמת מצות לה"נ, ומכאן ראי' לזה ולתרץ קושיות התוס' בעירובין דכיון דחזינן דר"ה סובר דאין מדליקין גם בשמן שריפה, וצ"ל משום דכתותי מ"ש, דהא אין לתרץ לר"ה משום דמועיל ביטול בצרצור קטן, דהא ר"ה דסובר מצות לה"נ, א"כ אין מבטלין איסור לכתחילה, דהא ליכא לר"ה סברת זקיני הב"ח בשם המרדכי ז"ל הנ"ל, ושוב הוי מיכתת שיעורי' לר"ה, ולכך אין מדליקין בשמן שריפה לר"ה ומיושב הכל, שוב ראיתי עתה מה שהאריכו בישוב קושית הזרע יעקב הנ"ל בשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ר"א ובס' תקון משה לחנוכה אות ג' ועיין בס' מנוחת משה סי' נ"ו, ויש עוד לדבר בזה לשיטת הבעה"מ בר"ה דכ"ת דבמצוה דרבנן מצוה להנות ניתנו, א"כ לענין נ"ח דהוי דרבנן שוב אין מבטלין איסור לכתחילה, והוי כתותי מ"ש כנ"ל: ג) ואשר הצעת לפני לתרץ קושי' הב"י למה עושין חנוכה ת' ימים והנס לא היה רק לז' ימים, ותרצת בהקדם קושי' לש"ס (ב"מ דף מ"ב) דאין הברכה מצוי' לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד וברש"י שם שיתברך ורבה מאליו, ואיך הי' באפשרות שיהי' הברכה בהפך ויתרבה