בית יחזקאל (מיכלסון) שעב

חנינה כנ"ל וא"כ אין להקשות מצהב"ע הוא דהא לסברת הר"ן ליכא עבירה כלל אבל בברכות קאי לר' יהודה ואליבא דדינא דציצית מעכבין זא"ז, וליכא קושיות הגר"ד דייטש ואין ההכרח לומר כסברת הר"ן דלעב"ת הוא משום חנינה וכקושיות הרשב"א מגר תושב דמותר לתת לו מת"ת מכש"כ לעבד, ורק כונת הגמ' בברכות דלמצוה שאני היינו דדוחין העשה דלעולם ב"ת משום מצוה ולזאת מקשה הש"ס מצהב"ע הוא ומיושב קושיות המג"א הנ"ל: ח) איברא דלכאורה קשה על הר"ן בשם י"מ מש"ס ב"ב דף י"ג ע"ב בדין תצר שאין בו דין חלוקה ואמר אחד לחבירו טול אתה כשיעור חלוקה ואני אטול הפחות דסובר ת"ק שומעין לו ורשב"ג סובר דאין שומעין לו וטעם רשב"ג דאי במתנה לא ניחא לי' דכתיב שונא מתנות יחי' והנה הרמב"ם ז"ל והרי"ף בשם רבוואתא קמאי פוסקים כרשב"ג ועיין בסמ"ע חו"מ סי' קע"א ס"י שכ' דטעמא דת"ק דס"ל דלית בזה משום שונא מתנות יחי' כיון דחבירו נותן לו יותר משום טובת עצמו ולאו מתנה הוא עיי"ש וא"כ רשב"ג סובר דאף בכוונתו טובת עצמו אפ"ה טובת המקבל מיקרי מתנה כיון שבין כך המקבל מתנה נהנה וא"כ ליתא לכאורה לסברת הר"ן דמכוין לטובת עצמו אינו בגדר חנינה אכן יש ליישב זאת דהנה המפורשים הקשו עוד על הר"ן מש"ס ע"ז דס"ד ע"א דקאמר הגמ' מדר' יהודא נשמע לר"ע לאו מי אמר ר"י אסור ליתן להם מתנת תנם אבל למעוטי תפלה שפיר דמי לר"ע נמי אע"ג דמקיים בי' כלאים לוקה למעוטי תפלה ש"ד וקשה מה ענין זל"ז בשלמא דר"י אתי שפיר כיון דעביד למעוטי תפלה תו אינו נותן להם מתנת תנם דהו"ל כמוכרו לו והוי לטובת עצמו משא"כ במקיים כלאים לא שייך זה וכו' עיי"ש קושי' זו בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שכ"ב ובשו"ס רע"א סי' קצ"ד ובס' באר יעקב יו"ד סי' רס"ז ובשו"ת מהר"י אסאד ת"ב סי' ס"א ובשו"ת כתב סופר ת"ב חיו"ד סי' קע"ד והנה בחידושיי תירצתי קושייתם דיש לומר דכל סברת הר"ן הוא דאם הוא מכוין לטובת עצמו אין עוד איסור משום דאינו מכוין לטובת העבד וזאת הוא רק באם נאמר דבר שאינו מתכוין מותר כר"ש, אבל לר' יהודא דסובר דשא"מ אסור א"כ אף דאינו מתכוין לטובת העבד אסור והעשה דלעולם ב"ת יהי' גם באופן שמתכוין לטובת עצמו, וא"כ שם בש"ס ע"ז דקאי הגמ' לר' יהודא שסובר דשא"מ אסור א"כ לא שייך לשיטתו סברת הר"ן, ועכ"ז באם למעוטי בתפלה מותר ממילא נשמע לר"ע דמשום מיעוטי בתפלה מותר בכלאים והבין, והנה ראיתי בשו"ת כ"ס חאו"ת סי' ס"א שמיישב קושי' זו באופן נחמד בשים לב במ"ש הר"ן בטעמא דלעולם ב"ת משום לא תתנם בנכרי וצ"ע הא מיד שנותן שחרורו בידו מתהפך מעבד לישראל ואז כששבת בר ישראל נהנה וברגע שהוא עבד אין לו תועלת והנאה ושאני גבי נכרי שנהנה ממתנה זו בגיותו וצ"ל דזה עצמו שמשחררו כדי שלא יהי' עבד רחמנותו עליו בעודו עבד וזה מביאו לתת לו גט שחרור זה עצמו הוא משום לא תחנם שלא יחונן אותו בעוד שהוא עבד כיון שאם יניחו כמו שהי' עבד לאדונו משועבד לעבדו ולכך אסור הגם כששבת כבר ישראל הוא ואתר הוצאה זו אומר אני מש"ה כשמשחרר אותו להנאת עצמו ליכא משום. לא תתנם משום דאז כשנהנה כבר ישראל הוא וליכא רק משום דמרחם לגוף זה שהוא עכשיו עבד ובכה"ג אינו עושה משום רחמנותו עליו ולפי"ז לא קשה מש"ס ע"ז דשם בנכרי גם אם עושה כדי לקים מצוה למעוטי בתפלה סוף כ"ס נהנה העכו"ם ממת"ח וזה אסרה תורה אע"ג דהתחלתו הי' לטובת ולהנאת עצמו ואמת נכון הדבר, עכ"ל הזהב וא"כ מיושב גם מהא דב"ב דדוקא בעבד משום דהחנינה שנצמח לו הוא בהיותו כבר בר ישראל