בית יחזקאל (מיכלסון) שעא

האריך בזה לתמוה בס' באר יעקב יו"ד סי' רס"ז גם הש"ע שם אכן לדברינו ניחא דהא הרמב"ם לשיטתו דפסק כשמואל דביו"ט שני יוצא בגזול וסובר דבמצוה דרבנן לא חיישינן למצהב"ע, א"כ לא קשה כלל קושיות הגמ' דברכות מצהב"ע הוא דשם קאי רק לרב יהודה, אבל הרמב"ם דסובר כשמואל בסוכה א"כ סוגיות הש"ס דגיטין סייעתא לדידי', דלא מקשה מצהב"ע, ולא נצרך לאוקמי משום מצוה דרבים, ומיושב גם מה שהקשו על הרמב"ם דפסק כשמואל בהא דיו"ט שני יוצא בגזול והא קיי"ל דשמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולדברינו ניחא דסוגיא דגיטין מסייע לי' לשמואל דלא הקשה מצהב"ע הוא כנ"ל ובדרך זה ישבתי במק"א שיטת הרמב"ם בפ"ו מה' חמץ ומצה שפסק דא"י במצה של טבל ותמהו עליו מסוגיא דפסחים דף ל"ה דאמרינן שם דא"י בשל טבל דאתי' כר"ש דס"ל אאחע"א ואין בו משום ב"ת חמץ אלא בב"ת ורבינו הרמב"ם דפסק כרבנן דאיסור חל על איסור בכולל שפיר יוצא בטבל ואמאי פסק דא"י בטבל ולהנ"ל ניחא דהנה בתוס' סוכה דף למד ע"א הקשו למה לי משום דכל שישנו משום ב"ת חמץ הא בלא זה אין יוצאין במצה של טבל משום דהוי מצהב"ע וראיתי בצל"ת פסחים שם שתירץ עפ"י שיטת הסוברים דבמצוה דרבנן לית לן בה באם היא מצהב"ע ורב אחי בר יעקב סובר בפסחים דק"כ ע"א דמצה בזה"ז דרבנן וכן רב ששת דהוא מרא דשמעתא דמוקי הא דאין יוצאין במצה של טבל אליבא דר"ש דאאחע"א משום דרב ששת סובר בפסחים דקט"ז דמצה בזמן הזה דרבנן ולא הוי מצהב"ע, אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר בפ"ו מה' חו"מ דמצה בזה"ז דאורייתא לכן אף דסובר אחע"א בכולל מ"מ אין יוצאין במצה של טבל משום דהוי מצהב"ע, ולפי"ז מיושב מה שהשמיט הרמב"ם הא דאין יוצאין במרור של טבל שהוא מתני' בפסחים דל"ט ולדברינו ניחא דהא מרור הוי דרבנן ולהרמב"ם לשיטתו במצוה דרבנן במצהב"ע יוצאין שפיר ועיין בס' המאסף שנה ב' סי' ק"ל: ז) עוד יש לתרץ סתירת הסוגיות עפ"י מש"כ בס' באר יעקב יו"ד סי' רס"ז דסברת הר"ן בשם י"מ תליא בפלוגתא דר"מ ור"י בש"ס ע"ז דף כ' ע"א דאיתא שם דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע האי לא תחנם מיבעי' ליה וכו' ואכתי מיבעי ליה דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת חנם וכו' ומתנת חנם גופה תנאי היא דתניא לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וכו' אחד גר ואחד נכרי בין בנתינה בין במכירה דברי ר"מ רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה וכו' עיי"ש א"כ דוקא לר' יהודה דסובר איסור דלא תחנם דהיינו לתת להם מתנה שפיר קאמר הר"ן דלעולם בהם תעבודו הוא משום חנינה, אבל לר"מ הוי כעשה דעלמא ורק משום מצוה דחינן העשה ושפיר שייך להקשות מצהב"ע הוא עיי"ש שכ' דסוגיות הש"ס דברכות קאי לר"מ ובגיטין קאי לר"י אכן אכתי טעמא בעי למה סוגיא דהתם קאי לר"מ ובגיטין לר"י אבל ניחא שפיר דהנה בתוס' סוטה דף ג' הקשו בחלתא דס"ל לר' ישמעאל רשות א"כ חסר ג' מצות מתרי"ג וראיתי לידינ"פ הגאון בס' המקנה ח"ג כלל נ"ה פרט ט' שמביא תי' בשם הגאון רשכבה"ג ר' אברהם ברודא דר' ישמעאל ס"ל ציצית אין מעכבות זו את זו, דד' מצות הן ואפיק תלת ועייל חלת דציצית וע"ז הקשה הגאון ר' דוד דייטש להחתם סופר הא שמואל סובר במנחות כר' ישמעאל וס"ל לעולם בהם תעבודו חובה א"כ אייתר מצוה אחת על תרי"ג עיי"ש אבל ראיתי לח"ס שתירץ עפ"י סברת הר"ן בשם י"מ דעשה דלעולם ב"ת הוא משום לא תחנם א"כ אין זאת מצוה מיוחדת רק נכלל בכלל מצות לא תחנם ולא הוי יותר מתרי"ג לשמואל עיי"ש וא"כ הכל עולה יפה דבגיטין קאי אליבא דשמואל והוא סובר כר' ישמעל בציצית ומוכרח דסובר לעולם ב"ח הוא משום