בית יחזקאל (מיכלסון) שע

מש"ה סגי שם בשינוי זו לחוד לדבר מצוה שאני כיון דלא חייש למצהב"ע אפס לכאור' יש לסתור למ"ש תוס' שם בסוכה דשמואל דוקא במצוה דרבנן לא חייש למצהב"ע אכתי קשה הכא להסוברים תפלה דאורייתא וכו' עיי"ש ובאמת כד הוינא טליא רציתי לתרץ כן ומצאתי כדרך זה בסוף שו"ת נוב"י מהד"ק מחתן המחבר ז"ל ועתה נראה לי ליישב עפ"י הקדמה זו, וגם יהי' מיושב קושיות המג"א סי' צדיק הנ"ל על הר"ן בשם י"מ דטעם לעולם ב"ת משום לא תחנם ובמקום מצוה דעושה לטובת עצמו ליכא עבירה ומאי הקשה הגמ' בברכות מצהב"ע הוא לכן נראה דלכאורה קשה על סברת הר"ן שכ' דאם עושה בשביל המצוה הוי כעושה טובת עצמו ולא משים תנינה דעבד והלא באם לא ישחרר אותו ג"כ אית ליה מצוה דלעולם בהם תעבודו ומה נפ"מ לי' בהשתרר וכן הקשה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' שכ"ב וכ' על סברת הר"ן ועל קושיות המג"א דמ"מ אי לאו דהוי מצוה דרבים הי' ניכר שהוא עושה לטובת העבד, דאל"ה מאי אולמא דהאי מ"ע מהאי מ"ע דאי יהי' משתררו יהי' מקיים עשה דתפלה בציבור וכו' ואי יהי' בשוא"ת משום לעולם בהם תעבודו ג"כ יקיים מ"ע, וע"כ רוצה בתקנת העבד והו"ל מצהב"ע, ולכך מתרץ הגמ' מצוה דרבים שאני דיש יתרון בשחרר שיהי' מצוה דרבים ולכך חשיב טובת עצמו עיי"ש וראיתי בס' ברכת ראש שם שמביא סברת הר"ן בשם י"מ וכתב ג"כ להקשות כן ותירץ כעין דאיתא בחולין דקמ"א דעשה הקל קדמה מפני עשה התמורה וה"נ הכא כיון דהאי עשה דתעבודו בא מכת ל"ת דלא תחנם וכיון דעדל"ת כש"כ האי עשה אם אינו עושה משום תנינה, אבל למצוה דרבנן י"ל דעשה דקרא עדיף כיון דס"ס מגיע מזה להעבד תנינה דבלא"ה שדי בה הרשב"א נרגא על סברא זו דהא מותר ליתן לגר תושב וכ"ש לעבד אך למש"כ י"ל דלא אמר הר"ן זה אלא כלפי עשה אחרת דזו קילא דנפדית בכסף ש"מ דטעמא דחנינה פתיך בי' והבו דלא לוסיף עלה למצוה דרבנן עכ"ל. היוצא מדבריהם דהר"ן אמר סברתו רק באם ע"י השחרר יעשה מצוה דאורייתא, אבל לא באם יעשה מצוה דרבנן דמה אולמא דהאי מצוה מהאי מצוה דלעולם בהם תעבודו, והנה הרא"ש בברכות פ"ז סי' כ' כתב להקשות על הבה"ג שסובר שאם נקבר לאדם מת ביו"ט אחרון של חג שהיא מדרבנן דאתי אבלות יום ראשון שהוא דאורייתא ודחי עשה דרבים שמחת הרגל והקשה מהא דר"א דמשמע דעשה דרבים דרבנן דחי עשה דלעולם ב"ת, דר"א שחרר אף למצוה דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מה"ח דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פרשת זכור שהוא מה"ת דמשמע דבכל ענין איירי עיי"ש. וא"כ הכל ניחא ולפי התוס' סוכה דף למד ע"א בהא דאבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דשמואל לא חייש במצוה דרבנן למצהב"ע, אבל רב יהודה סובר גם במצוה דרבנן מצהב"ע אינו יוצא כמבואר בסוף שו"ת נוב"י מה"ק מתוס' נדרים דף יוד ועתה עולה יפה דבברכות מקשה הגמ' מצהב"ע כיון דקאי על רב יהודה והוי מצהב"ע, דהא ליכא למימר כסברת הר"ן בשם י"מ וכמו שהקשה המג"א דהא שם מיירי אף לענין דרבנן כדברי הרא"ש ז"ל ובמצוה דרבנן לא אמר הר"ן סברתו כנ"ל דמאי אולמא האי מצוה ממ"ע דלעולם בה"ת, אבל בגיטין ממה נפשך לא קשה הא דמצהב"ע דאם נאמר דר"א שיחרר עבדו למצוה דרבנן א"כ אליבא דשמואל לא חייש במצוה דרבנן למצהב"ע, ואם נאמר דר"א שיחרר למצוה דאורייתא א"כ שוב איכא סברת הר"ן בשם י"מ דאם עושה לקיים מ"ע דאורייתא ליכא עבירה כלל משום דעושה לטובת עצמו ולא משום חנינה דעבד ולפי"ז מיושב דברי הרמב"ם בפ"ט מה' עבדים ה"ו שכ' דבמקום מצוה מותר לשחרר והקשה שם הלח"מ מסוגיות הש"ס דברכות דדוקא במצוה דרבים מותר וכבר