בית יחזקאל (מיכלסון) שסט

דהא דאמר רבא אחד זה וא"ז יצא קאי אליבא דר"י, וא"כ לר' יודא ל"ק מפרוטה דר"י די"ל דסובר כרבה דלא שכיח לכך הק' לרבא דהוא ע"כ סובר בר"ה דף ו דשכיחי עניים והבן. והנה האחרונים רצו להוכיח מקו' החו' בשבועות דס"ל כהר"ן דהנה"ג בהדי מצוה אסור עיין בשו"ת מח' ש"ב בר ליואי תאו"ח סי' כ"ט ובשו"ת בנו בשמים ראש סי' ט"ז אכן לע"ד הכל ניחא דיש לומר דבאמת סובר ר' יהודא מללה"נ רק דר"י ורבא חולקים במחלוקת הר"ן ורשב"א דר"י סובר מלל"נ דוקא באם אין הנה"ג בהדי מצוה ולכך בשלמים סובר דלא יצא כיון דאיכא הנה"ג דפטר מפרוטה דר"י דל"ש לתרץ כתי' התוס' שיתקע במקום שלא יבא עני כקו' ישוע"י דהא מיירי בשוגג. אבל בשל ע"ז יצא דהא יכול לתקוע במקום דאין עני, אבל רבא סובר אף דיש הנה"ג בה"מ מותר כשיטת הרשב"א והא דלא יטבול בימה"ח משום דנמשך הנאה אחר מצוה כהשעה"מ ולכך סובר באמת במודה"נ אף דרוב מתגאין מ"מ מותר ולכך גם בשל עולה יצא לרבא כנ"ל, אף דאיכא הנה"ג בה"מ. והנה בלא זה שיטת הבעה"מ דר' יהודא סובר מללה"נ והא דאמ"ר אחד זה וא"ז יצא אליבא דר' יהודא קאמר לה היינו דר"י סובר כן, וא"כ הכל ניחא דהנה שיטת הר"ן גיטין דל"ח דהא דמשחרר עבדו עובר בעשה היינו משום לא תחנם ואם אינו עושה לטובת העבד מותר והק' המג"א סי' צ' מהא דברכות דמקשה הגמ' מצהב"ע הוא ולהר"ן אין כאן עבירה במקום שהוא לצורך מצוה. אכן בשו"ת ארץ צבי סי' ל' חידש דזה תלי' בהא דמלל"נ דאם נאמר מלל"נ אז ל"ש לומר דלמצוה הוי הנאת עצמו אבל סברת הר"ן שייך רק אם נאמר מלה"נ ע"ש מלתא בטעמא וא"כ בברכות דקאי לר"י דסובר מללה"נ וא"כ שפיר מקשה הגמ' מצהב"ע הוא דל"ש לומר דהוי טובת עצמו כנ"ל. אבל בגיטין דקאי לשמואל דסובר מלה"נ דהא בתוס' שבת דפ"ח ע"א הקשו לשמואל דדריש קיימו וקבלו על הא דאסתר ברוה"ק נאמרה א"כ איכא פירכא דצריך הקרא על דהדר קבלוהו, בימי אחשורוש ולענ"ד עפ"י קו' האחרונים בהא דמודעה רבה לאוריי' הא תלוי וזבין זבוני זבוני ותי' הר"ש אלגזי הובא בס' אפריון פ' יתרו דלא הוי תלוי וזבין משום דמללה"נ ולכך י"ל דשמואל דדרש מהא דקיימו וקבלו דאסתר ברוהק"נ באמת לא בעי לתרץ כרבא דהדר קבלוהו בימי אחשו' משום דממילא ל"ק הא דמודעה רבה דהא הוי תלוי וזבין משום דסובר מצלה"נ כנ"ל וא"כ לא מקשה הגמרא בגיטין מצהב"ע הוא די"ל כקו' המג"א וכשיטת הר"ן דמשום מצוה הוי טובת עצמו דמלה"נ ולא הוי עבירה כלל כן י"ל ע"ד החידוד: ועפ"י קו' התוס' ועפ"י דברי בענין פרוטה דר"י ל"ש י"ל הבעה"מ כ' דבתקיעות תענית מלה"נ והר"ן בר"ה דכ"ח הקשה עליו דמ"מ מצוה איכא גם מקשים דסותר עצמו למ"ש בסוכה בלולב של ע"ז דמיי' ביו"ט שני גם מקשים מעירובין דל"א כנודע. ובאמת לפי"מ שפירש הר"ן בכוונתו לחלק בין דאוריי' לדרבנן קשה הא גם תקיעת תענית דאור' מקרא וכי תבואו וכבר עמד בזה בשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' קנ"ב אכן לדברינו י"ל דנקיט דוקא תקיעת תענית משום דבתענית פרוטה דר"י שכיח טובא כברכות ד"ו אגרא דתעניתא צדקתא, ועי' תוס' מגילה דכ"א, ובסנהדרין דל"ה כל תענית שמלינין בו את הצדקה וכו' והבן: ו) ועוד נ"ל לתרץ בעזהשי"ת במש"כ חו"ז הגאון בס' מעון הברכות שם בתוס' ד"ה מצוה דרבים וז"ל ועפ"ז עלה בידי ליישב קושי' חמורה שהובא לעיל בחידושיי מה דלא פריך בגיטין מצהב"ע ונראה בהקדים לדקדק עוד דהא בברכות פריך אדר' יהודה ושם פריך אדשמואל וא"כ י"ל דחדא מתורצת בחברת' כיון דפריך בגיטין אדשמואל ושמואל ס"ל במס' סוכה ר"פ לולב הגזול דלא חיישינן למצהב"ע