בית יחזקאל (מיכלסון) שסח

הפנימי שבלב, וע"ז תהי' הבחינה ממצות סוכה, ושם (בע"ז ד"ג ע"ב) בעוטי מי מבעטי, ומזה ראי' דאין שרשם טוב, ולא הי' מועיל אצלם כפיה, דהי' נשאר להם שוב טענת מודעא רבה: ד) ובהקדם שפירשתי בכונת הילקוט (במדבר רמז תרפ"ד) נתקנאו או"ה מה ראו להתקרב יותר וכו' הביאו ספר וחסין שלכם, ולכאו' הא אחז"ל (אבות פ"ב) שא נה ירושה לך, אכן לכאו' למה נתקנאו האו"ה הא גם להם רצה הקב"ה ליתן התורה כנא' הופיע מהר פארן, וצ"ל דקנאתם מה שלא כפה עליהם ההר כגיגית, וע"ז התי' הביאו כו' דאצלם אין מועיל כפי' בהק' מש"כ בס' ייטב לב בחקותי בגמ' (ר"ה ד"ד.) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני וכו' כאן בישראל כאן באומות, ובתוס' שם אל תהי' כעבדים וכו' עמלק"פ היינו כעכו"ם, עפ"י סברת הרמב"ם הנ"ל, ובישראל הגם שאומר בשביל שיחיו בני כיון שעכ"פ הוסר המונע אנן סהדי שנותן באמת לש"ש, משא"כ באו"ה כיון דשורשם הוא היפך הטוב רק שהוא מוכרח מכת הכפי' וההכרח לא ישובח ע"ש, ומצאתי סעד בס' תפארת ישראל במדבר, ובס' אפריון ברכה ע"ש: וכבר פירשתי (באבות פ"א) אל תהי' וכו' עמלק"פ ויהי' מורא שמים עליכם, ענין הסמיכות, כי ע"י יראת שמים יעשה בסתר ולא יתכוין גם עמלק"פ של כבוד, כפי' דו"ז הגה"ק ז"ל בלחמי תודה ד"ט: פי' תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה, היינו שעושה משום גאוה וכבוד, מה רב טובך אשר צפנת ליראי"ך, ר"ל שעושין לשמה כו', פעלת לחוסים בך נגד ב"א, היינו למי שאינו עושה לשמה רק נגד בני אדם להתפאר, הרי דיר"ש הוא היפך העושה נגד ב"א, וע' (ע"ז די"ט.) על הפסוק תהלים קי"ט אשרי איש יר"א את ה' במצותיו חפץ מאד, ולא בשכר מצותיו, ועד"ז י"ל בתהלים קכ"ח, וע' במשנה (שקלים פ"ה מ"ו) לשכת חשאי"ם יראי חטא נותנים לתוכה בחשא"י, וזש"א אל תהי' וכו' עמלק"פ כנ"ל ולא בשכר מצותיו, כי כן דרך יר"ש, וזה שסיים ויהי' מורא שמים וכו', וזה יש לישראל ירושה מאבותיהם, כי וכו' כי ירא אלקים וכו', ושורשם טוב ומועיל כפי' והבן: ה) ובדבר הגמ' גיטין דל"ת מצוה שאני מקשים מברכות דמ"ז דמקשה הגמרא מצהב"ע היא ומת' מצוה דרבים שאני וכאן בגיטין לא מקשה מצהב"ע הוא, ולענ"ד בהקדם מה דבברכות הגרסא והא"ר יהודא ובגיטין ר"י אמר שמואל, והנה בתו' ר"ה דכ"ת ע"ב ד"ה אר"י הק' דר"י אר"י דמ"ש שלמים דלא יצא ובשופר של ע"ז יצא דמללה"נ ולענ"ד לתרץ דהנה שיטת הר"ן נדרים דט"ו ע"ב דהנאת הגוף בהדי מצות אסור והרשב"א חולק כמבואר בשעה"מ פ"ט מלולב דמפרש לשיטת הרשב"א בהא דמודה"נ ממעין דלא יטבול בימוה"ח משום דנמשך הנאה אחר המצוה, והנה הכלבו הובא בב"י או"ח סי' תקפ"ו ובטו"ז סק"ד דהמודה"נ משופר הוא עצמו לא יתקע משום שרוב ב"א מתגאים בקול תקיעתם ועיין תו' ר"ה כ"ו ע"א דתוקע מתגאה בתקיעתו, ומקשים על רבא דסובר מותר לתקוע בו וע' ש"ך יו"ד סי' רכ"א והנה תו' שבועות דמ"ד ע"א הקשו בהא דמללה"נ הא יש הנאה בפרוטה דר"י ותי' דיכול לתקוע במקום שאין עני ובישוע"י תקפ"ו בשם בנו הגאוז"ל מקשה מהא דשופר ש"ע דמיירי בשוגג ול"ש שיתקע במקום שלא יבא עני ושוב נתעורר קו' התו' בשבועות, וראיתי בשו"ת אורי וישעי סי' מ"ט דכ' לתרץ דרבא סובר כרבה דפרו' דר"י לא שכיח אכן ז"א דהא מבואר בש"ס ר"ה דף ו' ע"א דרבא סובר דהא שכיחי עניים ולפי"ז תירצתי קו' שו"ת רמ"ץ חאו"ת סי' מ"ג אות ז' מדוע נקטו תו' בשבועות קושיותם על מימרות דרבא במודה"נ מחברו וממעין ולא מהא דשופר של עולה הקדום אכן להנ"ל ניתא דהנה שיטת בעה"מ בר"ה