בית יחזקאל (מיכלסון) שסז

רחוק ממכיריו ויודעיו, ואז יעשה מה שפנימיות לבו חפץ הטוב, [ונודע בשם הגה"ק מהר"א מטשעכינאווי זי"ע בפי' וההר בוער באש עד לב השמים, וכי יש לב לשמים, רק כי ישראל לבם התלהב כאש לשמוע דברי אלקים חיים, כי הי' לבם זך וטהור כעצם השמים, וזה עד לב השמים, דאם הארץ איז גיווארין הימעלדיג, ובפ' יתרו ויחן שם ישראל וברש"י כאיש א' בל"ב אחד, היינו שבאו עם לבם, ונודע מיע"ד דרוש ג' בצחות על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, בה"כ ובהמ"ד נקראי' שערי ציון כחז"ל שערים המצוינים בהלכה, וידוע במשלי שועלים הובא בבן סירא המלך שבדגים הוא הלויתן פ"א נתיישב היות ששמע שפיקח שבחיות הוא השועל, ולכן צוה לדג א' גדול שישוט אל שפת הים ולתפוס שם שועל א' ולהביא אליו והוא יאכל את לב השועל ויחכם כמוהו, וכן עשה הדג ההוא ובא אל שפת הים ומצא שם שועל שבא לתפוס דגים לאכלן כדרכו, ותפס את השועל והושיבו על גבו להושיטו אל הלויתן, בדרך ששט עמו, אמר הדג להשועל כמה גדול מזלך שהמלך שלנו יאכל היום את לב"ך לסעודת צהרים, כי רוצה להיות חכם כמוך, אז פתח השועל בערמה את פיו ואמר, א"כ לשוא יגיעתך וטרחתך אהובי! כי שכחתי היום את לבי בביתי, ולזאת עצתי אהובי יקירי, אם את נפשך לעשות שליחתך בצדק כדי למלאות רצון מלכך, הושיטו אותי בחזרה אל שפת הים כדי שאוכל לילך לביתי ליקח את לבי עמי ואז אבוא חזרה ואעשה כחפצך, ונתיישב הדג, הלוא כל עמלו רק עבור הלב של השועל, ואם אין לבו עמו לשוא יביאו אל מלכו, ושט עמו חזרה אל החוף, וזה הי' ערמת השועל, כאשר בא אל היבשה מובן מעצמו ששכח לבא בחזרה שנית, וז"ש כי השועל אומר ששכח לבו בביתו, וזהו על הר ציון ששמם שועלים וכו' שבאים לבה"כ ובהמ"ד להתפלל בבחינת שועלים ששוכחים לבם בביתם, ובאמת איזה עבודה שהוא בלב זה תפלה, ועיין לזקני מאורן של ישראל בשו"ת חכם צבי סי' ע"ד, ובא' מדרושי פי' (במשלי י"ז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ול"ב אין, עפ"י משל הת"נ ח"א ד"ה והובא בס' צבי לצדיק פ' ראה, ונודע מחז"ל בפי' כבד לב פרעה מייתי משל לארי שגזר מיתה על החמור שמרד בו והשועל הי' שר הטבחים הוא אכל לב החמור בעת נתחו לנתחים, וכששאל הארי איה לבו, השיב השועל לא הי' לו כ"א כבד, דאל"כ לא הי' מורד בך, ה"נ אמר הקב"ה כבד לב פרעה פי' שגם לבו הוא כמו כבד מש"ה אמר מי ה' ע' ברבה וארא, ובח"ס בחי' פסחים ד"ז], וזה י"ל הי' ענין שכפה ההר וכו' ואז יבואו לרצון הלב הפנימי: ג) וזה י"ל תי' הגמ' הדר קבלוהו וכו' מאהבת הנס, א"כ חזינן דע"י אהבת הנס יש רצון בלב ישראל לעשות טוב, ולאמור נו"נ, (ונודע פי' הבעש"ט הק' זי"ע בפי' אל נקמות וכו' דע"י הטובות חוזרים בתשובה), מזה יש ראי' גם על שעת מ"ת, שע"י אהבת הניסים שנעשה להם ביצ"מ קיבלו התורה ברצון הלב הפנימי, כנא' בהוציאך וכו' תעבדון וכו', והכפי' הי' רק להסיר המניעה, וא"כ אין הכונה דייקא אשר הקבלה ברצון הי' בימי אחשורוש, רק שמשם ראי' שנא' קימו וקבלו וכו' שע"י הנס קיבלו ברצון גם במ"ת, ולפי"ו מיושב קושי' הראשונים ז"ל למה נענשו בגלות וכדומה עד אחשורוש, ולא הי' להם טענת מודעה רבה לאורייתא, כי באמת קיבלו גם אז במ"ת מאהבה, וההר בוער באש עד ל"ב השמים וכסברת הרמב"ם ז"ל, ועד"ז יש ליישב קושי' התוס' שבת דפ"ח ד"ה כפה בגמ' ע"ז ד"ב באו"ה שיאמרו כלום כפית עלינו וכו' והא יש טענת מודעא, אכן להנ"ל ניחא דגם ישראל אין להם טענת מודעא, וזאת יאמרו גם האו"ה כלום כפית וכו' ואז הי' סר המונע, והיינו באים לרצון