בית יחזקאל (מיכלסון) שסה

בשיטת התוס', דהנה כבר הבאתי לעיל מה שהקשה הרא"ש ז"ל דלמה לא חשבינן ליה כמודה במקצת ותי' משום שאין יכול לומר פרעתי כר' יוחנן הילכך האי מנה דמודה ביה הוה ליה הילך כיון דאין לו טענה ליפטר הימנו כנ"ל אכן הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' אישות הכ"ד כ' ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת התורה שהרי מודה במקצת הטענה, ובמגיד משנה שם תמה בזה דהא אינו נאמן לומר פרעתי בעיקר כתובה וכיון שכן האיך נקרא זה מודה מקצת וכבר נתבאר פ"ד מה' טוען שאין מודה מקצת חייב שבועת התורה אלא בדבר שאפשר לכפור בו ע"ש וראיתי בס' קרבן נתנאל ריש פ"ב דכתובות אות ב' שכ' על המ"מ וז"ל ותמהני שלא זכר מה שכתב הוא עצמו שם בשם הרמב"ן לפ' דברי הרמב"ם בשטר דוקא ד"ל שעבוד קרקעות שגובה בו מן הלקוחות אבל אם הודה בחמשים שהם בכתב ידו אפילו בנאמנות חייב כיון שאינו גובה בו מנכסים משועבדים אף שאין לו טענה לכפור ולפטור הימנו, וא"כ כאן דהוי במקום שאין כותבין כתובה וכיון שגובה גם מן המטלטלין לא הוי כפירת שעבוד קרקעות בלבד משא"כ דהוי בשטר ועיקר השטר לשיעבוד קרקעות הוא עשוי אע"ג שגובה ג"כ מן המטלטלין וע"כ צריך לחלק כן וכמ"ש הרב בעל לח"מ דאל"כ מ"ש כאן משאר בעל חוב שאפילו מדין גמרא גובה המטלטלין עכ"ל, וא"כ י"ל דוקא להרא"ש דס"ל דלא הוי מובמ"ק משום דהוי הילך משום דאינו יכול לכפור ולטעון פרעתי ודוקא לר' יוחנן דאינו יכול לטעון פרעתי א"כ שפיר כתבתי לעיל דלרב ושמואל דיכול לומר פרעתי שוב לא הוי כתובה כמוחזקת ואליבייהו דרב ושמואל לא אמר המרדכי את דינו דכתובה הוי כמוחזקת, אבל להרמב"ם דסובר דהוי מובמ"ק כיון דליכא שטרא והיינו כיון דמיירי במקום שאין כותבין כתובה כמש"כ הק"נ א"כ לא תלי' דווקא בזה דאינו יכול לכפור פרעתי א"כ י"ל להיפך דגם לרב ושמואל דיכול לומר פרעתי יש כח במעשה ב"ד להיות נקראת כמוחזקת וקושי' הגמ' כיון דרוב נשים וכו' הוי גם אליבא דשמואל כנ"ל: טו) עוד נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם דהוא מפרש דלא כתוס' דקושי' הגמ' קאי דוקא לרב רק דמפרש דקאי גם לשמואל דהא לכאור' ק' הא הולכין בכ"מ אסר חזקה ורובא וחזקה רובא עדיף וגם באיסור הולכין אחר הרוב, וצ"ל משום דאיכא נגד זה רוב ישראל בחזקת כשרות, והנה שם בפלוגתא דרב ושמואל שרוב עולם לרדי' זבין והמוכר אומר שאני מן המועט ומכרתי לשחיטה וע"כ אין לך להוציא ממני ואם באמת יודע בעצמו שמכר לרדי' גוזל מן הלוקח והלוקח אינו יודע דעתו של מוכר ע"כ א"א להוציא ממנו וללכת אחר הרוב שלוקחים לרדי' זה אפשר לומר הטעם שאין הבמאה"ר, אמנם היכי דליכא רוב הזה שאמרנו דהיינו אם מורה התירא כי דעתו שכשר לעשות כן ליכא רוב ישראל בחזקת כשרות נשאר לומר הולכין בממון אה"ר, והיינו היכי דלא מפסיד מידי מקרן שהי' בידו כדמיון דאמרינן בריש ב"מ ד"ב: במציאה מורה התירא חברי לאו מידי מפסיד אף שקנה דבר תורה וממונו הוא אעפ"כ דומה בנפשו כיון שבא לידו בלא יגיעה ולא נתן מעות בעדו לא מיקרי וכסברא זאת ראיתי בכתי"ק ש"ב הגה"ק ר' משה אפרים ז"ל אבד"ק קאליש בילדותי בביאלא, וכה"ג א"ל גבי כתובת אשה כיון דהחוב כתובה לא נתנה מעות בעד הכתוב' מורה התירא במה שכופר ואומר לא בתולה היתה וע"כ איכא למימר דבזה כ"ע מודים דהולכין אה"ר בממון והקושי' היא לכ"ע גם לשמואל, ומיושב שיטת הרמב"ם, ועי' טעם דאין הבמאה"ר בתה"ד הובא בחתנ"ע בסוגיא דרוב: והנני ש"ב ידידך