בית יחזקאל (מיכלסון) שסד

בהא דטעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים הבעל מהימן ואף שבועה דאורייתא לא בעי אע"פ שהיא תובעת מאתים והוא מודה לה במנה ולא חשבינן ליה כמודה במקצת משום דהוה ליה כהודאת שיעבוד קרקעות דכתובה שיעבוד קרקעות היא ואפי' לבתר דתקינו דכתובה גובה ממטלטלי לפי שאינו יכול לומר פרעתי כרבי יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הילכך האי מנה דמודה ביה הוה ליה הילך כיון דאין לו טענה ליפטר הימנו ואאידך מנה ה"ל כופר הכל ופטור משבועה והכי איתא בירושלמי וכו' ופריך כ"ע מודו שהוא חייב לה מנה פירוש שאינו יכול לכפור באותו מנה שהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הילכך כאילו יש לה שטר על אותו מנה ושיעבוד קרקעות הוי וכו' עכ"ל, ולפי"ז יש לחלק ולומר דהא דכ' המרדכי דכתובה הוי כמוחזקת ומשום דהוי מעשה ב"ד הוא דוקא לר' יוחנן דס"ל הטוען אחר מעשה ב"ד פרעתי לא אמר כלום א"כ הוי כגבוי וכסברת הרא"ש הנ"ל דהוי ליה הילך כיון שלא יכול לכפור בהאי מנה, אבל למ"ד דהטוען אחר מעב"ד פרעתי נאמן א"כ גם כתובה לא חשיב כמוחזקת ולא אזלינן בתר רובא למ"ד דלא אזלינן בתר רובא בממון וכן מצאתי סברא זו בס' אמרי בינה דלרב ושמואל דסוברי הטוען אחר מעשה ב"ד פרעתי נאמן כמש"כ בתוס' כתובות דף פ"ט א"ב לא הוי כתובה כמוחזקת וא"כ ניחא שפיר הא דכ' בתוס' דלרב פריך אבל לשמואל לא קשה מהא דרוב נשים בתולות נשאת דהא סובר דאהב"מ אחר הרוב וכתובה לא עדיף משאר ממון, ובזה מיושב הא דמבואר בדף י"ב ע"ב בכתובות דהא דר"ה ור"י דשמואל הוא דאמר הלכה כר"ג, אף דלכאורה קשה דלמא דוקא בהא דר"ג לענין כתובה היא נאמנת בברי כיון דהוי להחזיק כסברת המרדכי הנ"ל דכתובה חשיב כמוחזקת אבל מנא לן לומר ברי עדיף במנה לי בידך להוציא מחזקת ממון אבל להנ"ל ניחא דהא לשמואל לשיטתו דאמר הלכה כר"ג ליכא עדיפות בכתובה משאר ממון וגם בכתובה היא נחשבת כמוציא מיד המוחזק בכח הברי ושפיר קאמר הגמ' הא דר"ה ור"י דשמואל הוא היינו רק לשמואל לשיטתו: ולפי"ז מיושב שפיר קושיות הב"ח שמביא הש"ך בכללי מיגו הנ"ל דשפיר מקשה הגמ' מ"ש האי מיגו מהאי מיגו דהא אין לתרץ דבכתובה הוי מיגו להוציא ובשדה זו של אביך היתה הוי להחזיק ז"א דהא לשיטת המרדכי גם בכתובה חשיב מיגו להחזיק וכמו שהאריך בשב שמעתתא לענין מיגו בדנקיט שטרא דלא הוי מיגו להוציא, וא"כ כחובה דהוי מעשה ב"ד ואינו יכול לטעון פרעתי הוי מיגו להחזיק, ומעתה מיושב שפיר ומדוקדק לשון הגמרא כתובות דף י"ב ע"ב אמר לך ר"נ אנא דאמרי אפילו כר"ג ולא אמרו אמרו לך ר"נ ור' יוחנן, דהא באמת על ר' יוחנן לא הוי קושיות הש"ס כל עיקר דהא ר' יוחנן לשיטתו דסובר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום א"כ ממילא ניחא דהוא יכול לסבור כר"ג דבהא דכתובה שאני דברי עדיף משום דהוי כמוחזקת, אבל במנה לי בידך לאו ברי עדיף להוציא ממון: ולפי"ז מיושב שפיר שיטת הרמב"ם דיש לומר דסובר ג"כ כסברת המרדכי דבכתובה לכ"ע הולכין אחר הרוב משום דהוי כמוחזקת וגם אליבא דשמואל, והוא ז"ל יפרש קושיות הגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי ליכא עדים מאי הוי גם אליבא דשמואל וע"ז מתרץ הגמ' דאיתרע לה רובא משום דרוב הנישאת בתולה יש לה קול, וא"כ בהא דנאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן לא הוצרך לאוקמי באיכא קלא דוקא גם לשמואל, ויש לבאר יותר דעל כרחך להרמב"ם גם לשמואל הוי כמוחזקת ולא ס"ל להרמב"ם לחלק בין אליבא דר' יוחנן דהטוען אחר מע"ב פרעתי לא אמר כלום ובין שמואל דסובר דיכול לטעון פרעתי כאשר כתבתי לעיל