בית יחזקאל (מיכלסון) שסג

לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי דאטו אשה שנפל בעלה למים שאין להם סוף וכי לא תגבה כתובה לעולם, וכ"ת ה"נ א"כ כ"ש שאין האחים יורדין לנחלה ונמצא הממון מונח עד שיבוא אליהו וכו' דבמים שאין להם סוף מגבין כתובתה ומחלקין הנחלה ליורשין וכו' ה"נ רובא דנשים ולד מעליא ילדן ושכיח טובא ומהני להוציא ממון אפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא שלהי פ"ק דכתובות אם רוב ישראל למאי הלכתא להחזיר לו אבידה ופי' רבוואתא שמוציאין מיד ישראל הזוכה בו וכ"ש הכא להחזיק שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ועוד ראי' דגבי כתובתה אזלינן בתר רובא מפ' הבא על יבמתו לשלישי לא תנשא ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה אבל משני אית לה כתובה, אלמא אע"ג דלגבי איסור' מחזקינן בתרי זימני הוי בחזקת עקרה לגבי ממון לא הוי מוחזקת עד תלתא זימני וטעמא כדפי' ר"י ז"ל, התם דאזלינן בתר רובא ורוב נשים שאינן יולדות בתרי זימני וכתובה היינו טעמא דאלים מעשה ב"ד דכתובה וכמוחזקת היא עכ"ל: וכתב הש"ש שם הרי דבכתובה דהוי כגבוי אזלין ביה בתר רובא וה"ה דס"ס מהני ביה דהוי ליה כרוב מהני נמי להוציא כתובתה והיינו שכתבו תוס' בכתובות ד"ט דס"ס מהני, וא"כ מוכח דבכתובה לא אמרינן אוקי ממונא בחזקתיה ומשום דכמוחזקת ע"י מעשה ב"ד דהוי ליה כגבוי ואע"ג דמדברי תוס' יבמות דס"ה משמע דלא ס"ל לחלק בהכי דהניחו שם בתימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים ולענין ממון סמכינן ארוב נשים ובעלמא אמרינן איפכא דאזלינן בתר רובא באיסורא ולענין ממונא לא אזלינן ע"ש הרי דלא מחלקי כתובה משאר ממון מ"מ לפי' ר"י שם שכ' דלענין ממון מודה רבי דלא הוי חזקה א"כ ע"כ צ"ל דאזלינן בתר רובא להוציא כתובה, וכמש"כ במרדכי אלא דלפעמים החזיקו באיסור שלא לילך אפר הרוב, וא"כ י"ל דס"ל לתוס' דוקא בכתובה הוא דמהני ס"ס להוציא דהוי ליה כמוחזקת דהולכין אחר הרוב בכתובה וכדמוכח מהאי דפ' הבא על יבמתו דמשני אית לה כתובה: ונראה מזה דה"ה בעלמא היכא דאי' שטרא נמי מהני רובא וה"ה ס"ס דהוי ליה כגבוי וכמוחזק, ואף ע"ג דקיי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי דהא בכתובה נמי לאו כגבוי דעיקר פלוגתא דב"ש וב"ה אי כגבוי או לאו בכתובה הוא דפליגי בסוטה, ואפ"ה הולכין אחר הרוב בכתובה ומשום דאע"ג דשטר העומד לגבות לאו כגבוי אפ"ה לכמה דברים הוי ליה כגבוי וכדאשכחנא נמי לענין מגו להוציא דלא אמרינן ואלו בשטר אמרינן מגו להוציא ומוהרי"ן לב הקשה בהא דאמרינן מגו להוציא בשטר וקיי"ל לאו כגבוי וכבר השיג עליו בתקפו כהן סי' ק"ל דכל שיש שטר בידו אינו נקרא מוציא והביא ראיה מתשובת הרמב"ן סי' ז' וז"ל ולא מרענא לשטרא בחשש כזה לפי שהשטר מוחזק הוא ביד המלוה וכאלו הממון הכתוב בו מוחזק בידו כדמשמע בהאי דשבועות הדיינין דסטראי נינהו ג"כ, ואע"ג דקיי"ל במגו לאפוקי ממונא לא אמרינן וטעמא דמלתא משום דשטרא מוחזק הוא וכאלו ממון הכתוב בו מוחזק ביד המלוה ואוקי ממונא הוא וכו' עכ"ל הרמב"ן וא"כ כי היכי דמהני שטרא למגו להוציא ומשום דהוי ליה ממון מוחזק ביד המלוה ה"ה לענין רובא מהני שטרא והו"ל כמוחזק לענין זה וכו' עיי"ש: אכן הקשה שם בש"ש לשיטת המרדכי דבכתובה אזלינן בתר רוב דהוי כמוחזקת א"כ בהא דכתובות דט"ז ע"א דמקשה הגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי ליכא עדים מאי הוי וכ' בתוס' דלרב פריך דאית ליה הולכין בממון אה"ר, ולשיטת המרדכי הנ"ל גם לשמואל קשה דניזל בתר רובא לענין כתובה עיי"ש, אכן י"ל למש"כ הרא"ש כתובות פ"ב סי' א'