בית יחזקאל (מיכלסון) שסב

במעשה שקידש מקודם וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שם דהוי רובא דתליה במעשה ש"מ דס"ל דאף רובא דתלי' במעשה הוי רוב ועיין בזה בס' מנח הרועים אות ר' בסוגי' דרובא דתלוי במעשה סי' ת' דמסיק דר"פ לדעת התוס' ס"ל רוב התלוי במעשה הוי רוב ולדעת הפנ"י בקידושין שם גם לדעת רש"י סובר ר"פ כן עיי"ש, וא"כ סובר ר"פ דרוב הוי כודאי וגם בממון הולכין אחר הרוב, א"כ מיושב שפיר דר"פ לא מתרץ במקום שכותבין כתובה דא"כ לית לי' קלא דבתולה היתה ולא איתרע רובא, ושוב יתעורר קושיות הגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי ליכא עדים מאי הוי ולא נוכל לתרץ משום דרוב הנשאת בתולה יש לה קול, דהא במקום שכותבין כתובה ליכא קלא, ודוקא לר' אבוה יש לתרץ כמש"כ תו"ז הגאון ז"ל דר' אבוה סובר כשמואל וכל עיקר קושיות הגמ' וכיון דרוב נשים וכו' ליתא אליבי' דר' אבוה, אבל ר"פ דסובר הולכין בממון אה"ר, וקשה לדידי' קושיות הגמ' וכיון דרוב נשים וכו' ומוכרחין לתרץ כיון דרוב הנשאות בתולה יש לה קול ואיתרע לה רובא וזה דוקא במקום שאין כותבין כתובה דאז מוכרת להיות קול, אבל במקום שכותבין כתובה ליכא קלא ולא איתרע רובא משום הא דליכא קלא כנ"ל ולפי"ז מיושב קושית התוס' כתובות דט"ז ע"ב ד"ה מאי איבדה וכו' וא"ת אם כן אפי' במקום שכותבין הו"ל לאוקמי וכו' מיהו הוי מצי לאוקמי וכו' ונשרפה אחר הגירושין וכו' ולהנ"ל ניחא דהא לא נוכל לאוקמי במקום שכותבין לר"פ כנ"ל ועיין בהא דר"א ור' פפא בס' אהבת ציון במשנה ולקמן בגמרא בהא דר' אבוה ור"פ ועיי"ש בשירת ישראל שמתרץ הא דר' פפא לשיטתו בקידושין די"ג דשיעבודא דאורייתא: יד) עוד נ"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דלא כ' בהא דנאמנין להעיד בגודלן באיכא קלא דהנה איתא לעיל דף י"ב ע"ב אתמר מנה לי בידך והלה אומר א"י ר"י ור"ה אמרי חייב ור"נ ור"י אמרי פטור וכו' א"ל אביי לרב יוסף הא דר"ה ור"י דשמואל היא דתנן היתה מעוברת וכו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת ואר"י אמר שמואל הלכה כר"ג וכו' לימא רב יהודה ור"ה דאמרי כר"ג ור"נ ור"י דאמרי כר' יהושוע אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מיגו וכו' ומקשים המפורשים דהו"ל להגמ' לומר אמרו לך ר"נ ור' יוחנן וע"ש בפ"י, והארכתי בזה בחידושיי בסוגיא דבו"ש, אכן לענ"ד ליישב דהנה בש"ך חו"מ סי' פ"ב בכללי מיגו סי' א' איתא כ' הב"ח סעיף י"ט וקשיא לי מדקי"ל כר"ג פ"ק דכתובות דבאומרת משארסתני נאנסתי יש לה מאתים במגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני אלמא דאית לן מנו להוציא וי"ל דהתם כיון דהיא טוענת ברי והוא טוען שמא טענתה עדיפ' ולכך נאמנת במגו אע"ג דהוי להוציא קשה דברפ"ב דכתובות קאמר מ"ש האי מנו מהאי מגו הכא אין שור שחוט לפניך ואמאי לא משני הכא לא הוי מנו להוציא שכבר זכה בקרקע לפי טענתו משעה שירד בה והוחזק וכו' עיי"ש, אכן יש לומר דהנה איתא בהגהות מרדכי כתובות פ' אלמנה ניזונית הובא בש"ש ש"א פכ"ד וז"ל תשובות רבינו מרדכי על ששאלת ראובן הלך לעולמו בלא בנים והניח אח קטן ואשה מעוברת ואחר פטירתו ילדה ומת הולד תוך שלשים יום והיא תובעת מזונות ממה שהכניסה ועוד טוענת כיון שאינו יכול ליבם כשיגדיל דשמא בן קיימא ילדה שיפקדו נכסי בעלה ביד איש נאמן עד שיגדיל ויחלוץ או אם ימות שתגבה כתובתה, וגם אמר האפטרופס שאין שייך לומר משמיא קנסו אלא היכא דודאי היא זקוקה, אבל הכא לא ע"כ תשובה מטיבותיה דמר נראה דמזונות לית לה כלל אלא שלשה חדשים הראשונים כדאי' בפ' החולץ אבל זאת נראה לי שנוטלת כתובתה לאלתר דאזלינן בתר רוב המצוי בהן, ורוב נשים ולד מעליא ילדן, ונמצא הגיע עתה לגבות כתובתה ואין להקשות