בית יחזקאל (מיכלסון) שסא

בפילוף אי הוי אמר רוב אין מתעלפין הוי קשה דנימא סמוך מועטא לחזקה, ועתה נתרץ קושית מהר"ם מסטאבניץ דקושית הרא"ה דנימא ס"מ לחזקה ל"ש להקשות רק על רוב מאשמ"ה דלא הוי רוב קבוע רק רוב מצד המנהג ומצד ההרגל והמועט כמאן דאיתא ולכך הקשה והוצרך הרשב"א לתרץ אכן אברייתא דמצא גדיו וכו' ל"ק קושית הרא"ה דנימא ס"מ לחזקה דשם הוא רוב גמור דאחרי רבים להטות ומועט כמאן דליתא אין צריך לחלק כתירץ הרשב"א והוי כמו הא דסבלונות שמביא הר"ן לחלק בין רוב טבע העולם כמו רוב בהמות כשרות וכו' אכן ברוב גמור מודה שמואל דמועיל כמאן דליתא וגם בממון אזלינן ב"ר וכו' עיי"ש דפח"ח, א"כ לפ"מ שכתבתי לעיל בישוב שיטת הרמב"ם דמקוה שנמדד דשיטת הרמב"ם לחלק בין רוב התלוי בטבע לרוב התלוי במעשה, וכן מבואר שיטת הרמב"ם ז"ל שהובא בהר"ן בהא דסבלונות, א"כ עולה יפה דברי שכתבתי לעיל דלשיטת הרמב"ם ז"ל באם הרוב תלוי בטבע גם שמואל מודה דאזלינן ב"ר גם בממון וקושיות הגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאת קאי גם אליבא דשמואל ולכך לא כתב דבעינן קלא בהא דנאמנין להעיד מה שראו בקוטנן גם לפי ההלכתא כשמואל ובאמת מצאתי שם בשע"י שדרך קצת בדרך זה, וא"כ סברת התוס' בסנהדרין הנ"ל סברא אלימתא הוא, וגם רבינו הרמב"ם ז"ל יסבור כן, וכאשר בזה מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל מקושיות זקיני ההפלאה ז"ל בהא דנאמנין להעיד בגודלן וכו' כנ"ל: יג) בדרך זה אמרתי בגמ' כתובות דף ט"ז ע"ב ר' פפא אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן וכ' ח"ז בשירת ישראל אות ל"א וזל"ק רבים תמהו בשלמא ר' אבוה אינו מתרץ כר"פ דדוחק גדול לאוקמי במקום שאין כותבין כתובה אבל על ר"פ קשיא מה דלא משני מתני' אף בכותבין כתובה וע"י שובר ועיין באסיפת זקינים והאריך שם לתרץ דר"פ לשיטתו דסובר בקידושין דף י"ג ע"ב שעבודא דאורייתא לא יועיל לדידיה אף אם נכתוב שובר דאכתי יש לחוש שמא מכרה כתובתה בטוה"נ לאחר ויגבה האחר פעם שנית עיי"ש דברים מאירים נופת צופים, ולענ"ד לתרץ בהקדם מש"כ בשירת ישראל אות בד"ה גמ' וליחוש וכו' ר' אבוה אמר כותבין שובר וקשיא לי טובא עפ"י דאיתא בס' או"ח דלא אמרינן רוב בתולות יש להן קול רק במקום שאין כותבין כתובה דאמרינן מפקו לקלא כדי למען ידעו שהיא בתולה וכתובתה מאתים, משא"כ במקום שכותבין לא מפקו לקלא ואין להם קול ע"ש באורך, ולפ"ז קשה לי על ר"א דאמר דמתני' איירי במקום שכותבין כתובה, א"כ קשה קושי' הש"ס דלעיל וכיון דרוב נשים בתולות נשאת כי לא אתי עדים מאי הוי ואין לומר כשינויא דרבינא מחמת דאין לה קול איתרע רובא, ז"א כיון דמתניתין איירי במקום שכותבין כתובה לא אתרע רובא ע"י זה דבמקום שכותבין ליכא קול בשום בחולה כנ"ל, ולכאורה י"ל דר' אבוה סובר כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב, אמנם לפמש"כ בשם התוס' סנהד' אף לשמואל פריך עיין לעיל בציוני על תוס' ד"ה כיון וצע"ג עכ"ל א"כ ניחא שפיר דר' פפא לא יוכל לתרץ במקום שכותבין כחובה וכותבין שובר דהנה כבר כתבתי לעיל בישוב שיטת הרמב"ם דמקוה שנמדד דהא דרוב התלוי במעשה אי הולכין ב"ר או לא תלי' בהא אי רוב חשיב כודאי או ספק, ובזה תלי' פלוגתא דרב ושמואל אי הולכין בממון ב"ר כמש"כ הכו"פ סי' ס"ג, והנה מצינו לר' פפא דס"ל דרובא דתלי' במעשה חשוב רוב במה דאמרינן בקידושין דף נ' ע"ב דר"ה ורבה ס"ל חוששין לסבלונות ומסיק ר"פ דבאתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי דחוששין לקדושין היכא דשלח סבלונות חוששין שמא קידש מקודם מטעם דרובא מקדשי מקודם ואזלינן בתר רובא ואף דהרוב תלוי