בית יחזקאל (מיכלסון) שס

לי' דהא היין שפיר תיקן הטבל וכמו בקושי' הגמרא אדרבא העמד מקוה על חזקתו וא"כ חזקת טמא אזיל לי' וע"ז מתרץ הגמרא דהחזקה דיין ומקוה איחרא להו וראיתי בס' פני אריה נדה בשמעתין דף ע"ג ע"ב מדפי הס' אשר ת"ל כיוונתי לדבריו בישוב קושייתם עיי"ש: יב) והנה בכדי שיתבררו יותר הדברים בשיטת הרמב"ם ברוב התלוי' בטבע ובמעשה הנני להביא עוד מש"כ בס' שער יהודה בשמעתין בהא דאיתא בחולין דף ב' ע"ב כלהו כר"א לא אמרו להך לישנא דאמר מומחין אין שאמל"א רוב מאשמ"ה להך לישנא דאמר מוחזקין אין שאמל"א לעלופי לא חיישינן ומדקדקים הרשב"א והרא"ש למה אצל מוחזקין אמר לעלופי לא חיישינן כלל ואצל מומחין אמר רק רמאשמ"ה ונקדים דברי הרא"ה בס' בדק הבית שער א' דף ו' דמקשה על הא דאמר רמאשמ"ה נימא סמוך מעוטא דא"מ לחזקת איסור ולא ניזיל בתר רובא ובמשמרת הבית תירץ דזה לא הוי רק מעוטא דמעוטא דגם אם הוא אינו מומחה מ"מ יכול להיות ששחט יפה ולא קילקל, וראיתי בשו"ת כתר כהונה מביא קושיא אשר כ' אליו תלמידו הרב הגאון החסיד איש אלקים רבי ר' מאיר מסטאבניץ שהוא הרה"ק מאפטא לדברי הרשב"א הנ"ל קשה אהא דאמרינן לקמן די"ב במצא גדיו ותרנגוליו שחוטין במקום שרוב ישראל מצויין מותר קושי' הרא"ה הנ"ל דנימא סמוך מועט עכו"ם לחזקת איסור ש"ז וע"ז ל"ש תירץ הרשב"א הנ"ל דהא במועט עכו"ם גם אם שחט יפה מ"מ אסור משום שחיטת עכו"ם ונימא סמוך מיעוטא לחזקה, ולענ"ד בעזה"ש ונקדים קושית השעה"מ אהא דאמר שמואל בב"ק דנימא סמוך מעוטא לחזקה ואין הולכין בממון אה"ר א"כ קשה הא דאמרה תורה במפותה שיתן לאביה קנס כמוהר הבתולות וביתומה מפותה פטור א"כ קשה גם כשאביה חי נימא דלמא לאו אבוה הוא ואי דניזיל בתר רובא הלא בממון אין הולכין אה"ר ועיי"ש שמקשה עוד כמה קושיות כאלה וכן בהפלאה סופ"ק דכתובות, ולפי מה שמצאתי בתוס' בסנהדרין דף ג' ע"ב בד"ה ד"מ דרובא דזבני לרדיא לאו רוב גמור הוא לק"מ כל הנ"ל כפי שנבאר לקמן בעז"ה, אכן בב"ק דף כ"ז: בתוס' ד"ה קמ"ל ובב"מ ד"כ ע"ב בתוס' ד"ה איסורא לא כתבו כן רק משמע שם דס"ל דהוי רוב גמור יע"ש ובאמת מצאתי שהם שני שיטות הובאו בהר"ן קידושין ד"נ ע"ב וז"ל אבל הגאונים כתבו דניהו דבעלמא לא חיישינן למעוטא הכא חיישינן לפי שאין רוב זה קבוע ומחויב דומיא דרוב נשים מתעברות ומיעוט מפילין שהוא רוב קבוע מצד טבע כל העולם אבל רוב זה אינו אלא מצד המנהג אין זה רוב חשוב שלא ליחוש למעוטא וכן כ' הרמב"ן בס' המלחמות שם, ובעה"מ לא ס"ל חילוק הנ"ל ע"ש בר"ן שמביא שכן דעת הרמב"ם לחלק כנ"ל, א"כ לדעת הר"ן להרמב"ם והרמב"ן יש ב' מיני רובא (א) שהוא רוב גמור כגון רוב בהמות כשרות הן וכן רוב נשים יולדת ולד מעליא וכן הא דניזיל בתר רובא ולא נימא דלמא לאו אביה הוא באלו המועט כמאן דליתא דמי (ב') הא דשמואל דרובא זבני לרדיא וכו' דאין רוב גמור אלא מצד המנהג וכיוצא בו ובזה אמר שמואל סמוך מעוטא לחזקה דלא הוי רוב הטבע ולא רוב דגילה לנו התורה כגון במכה אביו ואמו דחייב דודאי אביו הוא דהמיעוט כמאן דליתא א"כ מתורץ קושי' שעה"מ דמקשה לשמואל דמפותה יהי' פטור מקנס דנימא דלמא לאו אביה הוא ואין הולכין בממון אה"ר, ז"א כמו שכתבו תוס' והר"ן לשיטת הרמב"ם דרוב מצד המנהג לא הוי רוב גמור, והשתא ניחא הא דקאמר דרוב מצויין אשמ"ה ולא כן קאמר בעילוף דדוקא גבי רוב פאשמ"ה דאע"ג דיש מועט שאין מומחין ל"ק דנימא סמל"ח כסי' הרשב"א דאף מועט דאין מומחין ג"כ יוכל להיות ששחטו יפה אכן