בית יחזקאל (מיכלסון) שנט

אכן לרבנן דמן התורה מותר לתרום רק לומר שהוא טעה שתרם מן החומץ על היין אף שהתורה לא אסר אין אנו יכולין לומר שהוא טעה בודאי שתרם מן החומץ, דעל החפץ עדן ספק דרוב אינו מחליט שהיין הי' חומץ, על החפץ לעשות כודאי רק ספק שאינו שקל, ואעפ"כ ספק, ואינו טעות ודאי רק ספק לכן שפיר פסק רבינו בחבית ספק כיון דתלה בטעות והוא לא טעה בודאי דאין החפץ מוחלט מכח רוב שהוא חומץ וטעה ולכן הוא ספק, אכן בש"ס דנחית לרבי דהתורה אסרה משום שני מינים אף שאינו ודאי חומץ כיון דאינו ספק השקל התורה אסרה ספק כזה, אכן מה שתלה בטעותו צ"ל ודאי טעות וזה הרוב אינו ודאי ובחון בזה, דרוב לא אסרה תורה משום דהוא ודאי רק דתורה אסרה ספק שאינו שקל כחזיר וכו' עכת"ד ולפי דברינו לעיל יש לומר אף דנאמר כשיטת התוס' דקושית הגמרא מחבית קאי גם לרבנן ג"כ ניחא דהא באמת מבואר בזה פלוגחת התוס' והשיטה מקובצת אי רוב הוי כודאי ובעל כו"פ בסי' ס"ג כ' דבזה פליגי רב ושמואל בהא דאם הולכין בממון בתר רוב, וגם כתבתי דבזה פליגי רבינא ורבא בהא דרוב התלי' במעשה וכאן קאי הגמרא אליבא דרבא כמבואר בכו"פ, וכן בהא אם תרתי לריעותא הוי ודאי או ספק יש בזה פלוגתא דהנה דעת התב"ש סי' ל"ז סק"ו דתרל"ר הוי ספק וכ"מ מדברי הראב"ד בתמים דעים סי' מ"ב בכל שורש הדין דתרל"ר וכבר האריך בזה הלב"ש סי' ל"ז סק"ו להוכיח כן מהראב"ד ז"ל אכן מדברי הב"ח סי' ל"ז שלמד דין תרל"ר מהא דנדה במקוה משמע שחשב תרל"ר לודאי כמו במקוה ועיין בזה בס' מאירת עינים כללי תל"ר אות א' ואות ט' ובאמת מבואר כן בשמעתין בנדה דף ג' ע"א כיון דאיכא תל"ר כודאי טומאה דמי ועיי"ש ברש"י ד"ה ועשאוה כודאי ומה שפירשו דברי רש"י בס' פני אריה שם, א"כ חזינן דסוגית הגמרא בנדה קאי בשיטה דתל"ר הוי כודאי וגם רוב הוי כודאי וא"כ גם לרבנן נחשב כטעות ודאי, אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דפוסק כשמואל דאין הולכים בממון ב"ר ורוב הוי רק ספק א"כ לשיטתו אליבא דרבנן הוי בחבית רק ספק כנ"ל והבן ועיין שבת דכ"ג ע"א דתי' רבא רוב ע"ה מעשרין הן והוי כודאי עיי"ש, ועיין תי' יקר על הרמב"ם בס' אריה דבי עילאי נדה דכ"א מדה"ס עפ"י התורת חיים עירובין דל"ה, ובמשל"מ פ"י ה"ז מה' מקואות, ובשעה"מ פ"ה מה' תרומות בישוב הרמב"ם, ובאריה דבי עילאי דף כ"ד כ"ה כ"ו בהקדם סוגיא דדשיל"מ, ובפסחים בסוגיא דמין במינו, ובשו"ת שו"מ מהד"ב ח"א סי' ל"ט: יא) בגמרא נדה ד"ב ע"ב ורמי חבית אמקוה בכו"פ ביו"ד סי' א' סק"ו הקשה הא בחבית איכא רוב דאין יין נעשה חומץ ואף דאיתרא הוי עכ"פ חזקה דאתי' מכח רובא וא"כ נגד התרתי לריעותא הוי רוב דלא החמיץ והוי פלגא ופלגא ולענ"ד ע"ד שכ' בלבושי שרד סי' ל"ז סעי' ה' דכל היכא דאמרינן תר"ל טריפה דוקא דכל ריעותא משם אחר לאפוקי היכא דחד שמא נינהו וכחדא נחשבת עיי"ש וכ"ד כל האחרונים וא"כ אכתי יקשה דהתרי לריעותא בחבית לאיסורא הוי מתרי שמות דאוקמי סבל על חזקתו וריעותא דיין דהשתא חומץ, אבל נגד זה החזקות להתירא כחדא הוי דהכל הולך למקום אחד אי משום דהעמיד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ ואי משום דרוב אינו מחמיץ ואף דהשתא איכא ריעותא עכ"פ איכא חזקה דמעיקא לא הי' חומץ כנ"ל והכל חד והבן: שם אדרבה העמיד יין וכו' עיי"ש במהרש"א ומהר"ם לובלין שהקשו הא כאן ממילא הוי ספק, ואנכי לא הבינותי לפי קט שכלי דהא קושית הגמרא הוא שלא להחמיר כלל דהא כיון דאיכא למימר הממר יין על חזקתו א"כ חזקת א אזל