בית יחזקאל (מיכלסון) שנח

הם, וא"כ הגמרא דקאי לרבי שפיר מקשה מחבית אמקוה דע"כ ליכא רובא דאין יין נעשה חומץ, דאל"כ לא להוי אף ספק ולא נחמור כלל, וע"כ כהרשב"א דלא הוי חזקה משום דאיתרע כתי' הכו"פ, אבל לשיטת הרמב"ם כרבנן אכתי י"ל דאיכא רוב בחבית ועכ"ז הוי ספק משום דאיכא לברורי שיפריש מחדש כנ"ל והבן: י) עוד יש ליישב בהקדם דברי הב"ח במג"א סי' ח' בהא דצריך לבדוק הציצית משום דהוי חזקה דתלי' במעשה בני אדם ולא הוי חזקה גמורה כמו רובא דתלי' במעשה בש"ס בכורות די"ט והנה המג"א הקשה שם מהא דמקוה דהוי חזקה טובה עיי"ש סקי"א, והנה לפי"ז לכאורה לא קשה מחבית אמקוה דבמקוה כיון דלא הוי חזקה גמורה דנעשה ע"י בני אדם שהמשיכו למקוה מ' סאה ולכך הוי ודאי וצ"ל דסוגיו' הש"ס שם בנדה קאי לרבא כמש"כ בכו"פ יו"ד סי' א' סק"ו ביסודותיו בישוב שיטת הרמב"ם, ורבא סובר בבכורות דף י"ט דאין נפקותא בין רובא דתלי' במעשה לרובא דלא תלי' במעשה, אבל הרמב"ם סובר דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב כרבינא בבכורות שם, ובאמת י"ל דפלוגתתם תלי' אם נימא דרוב הוי כודאי כשיטת התוס' ב"מ בסוגיא דתקפו כהן או דנימא דרוב הוי כספק כדעת השיטה מקובצת שם וכעין שכתב בס' צרור החיים שער רו"ח פרק דבזה תלי' אם אמרינן חזקה דאתי' מכח רובא עיי"ש ועיין צל"ח מגילה ד"כ, ובס' בית יהודה פ' בחקותי, והנה הכו"פ ביו"ד סי' ס"ג כ' דמאן דסובר אין הולכין בממון בתר רוב סובר דרוב הוי כספק, אבל רב דסובר הולכין בממון בתר רוב משום דרוב חשיב כודאי עיי"ש ושיטת הרמב"ם ז"ל דאין הולכין בממון ב"ר סובר דהוי כספק וקיי"ל דרוב דתלי' במעשה לא הוי רוב וממילא לא קשה מחבית למקוה דהא יש לתרץ כנ"ל דחבית הוי חזקה גמורה, אבל במקוה כיון דתלי' במעשה לכך הוי ודאי כנ"ל, וראיתי כי כוונתי ת"ל קצת לתי' הפני אריה ריש נדה עיי"ש: והנה ראיתי בכתי"ק בנו של חמי זקיני הגאון בעל משכן שילה מ' יוסף שמואל לאנדא ז"ל אבד"ק קעמפנא שכ' וז"ל כולם תמהו על הרמב"ם ז"ל פ"י מה' מקואות וכו' ונ"ל פשוט דהנה באמת במפריש מן החומץ אין ס"ל לרבנן דהוה תרומה דמין א' הוא רק תרם מרעה על היפה ורבי ס"ל דהוה שני מינים ורש"י באמת מפרש בנדה אליבא דרבי חביות לא הוה תרומה דנמצא חומץ ושני מינין, ותוס' מפרשי שמה אף לרבנן דס"ל מין אחד הוא, רק כשמכוין להפריש מן חומץ אבל סבר יין והי' חומץ וטעה לא הוי תרומה מכח טעות נהי דמדינא הוי מין אחד מ"מ הוא לא מתכוין וטעה עיי"ש והנה נ"ל נ"מ בין רבי דמדינא לא מהני מכח שני מינים, ובין רבנן דס"ל משום טעות דבאמת אף בתר"ל וחדא לטיבותא כגון מקוה אינו ודאי דאעפ"כ יש ספק שמא השתא אסור ויש חזקת מקוה אכן טעמא דטמא כיון דעכ"פ אינו ספק השקול ולכן אסור משום דאינו ספק השקול אבל עכ"פ אינו ודאי רק דטמא כיון דלא הוי ספק השקול, ויותר יש להמתיק עפ"י דברי השיטה מקובצת בב"מ בסוגי' דתקפו כהן בקפץ אחד מן המנוים לתוכן קשה נימא מרובא ותי' דרוב אינו מחליט שהוא ודאי מן אינו מנוים דאעפ"כ הוא בכלל ספק רק אינו ספק השקל, אכן ספק שאינו שקל אסרה תורה אבל לא מפני שרוב מחליט לודאי רק דתורה אסרה ספק כזה שאינו שקל, וא"כ דהתורה אסרה עשירי ודאי שיהי' הדבר מוחלט לודאי לא מהני רוב דהתורה גילה בכאן שיהי' ודאי ורוב אינו מחליט החפץ לודאי רק ספק שאינו שקל וא"כ שפיר לרבי דהוא שני מינים התורה אסרה, וא"כ אף שתל"ר אינו ודאי רק רוב והדבר עדן ספק אם שהוא חומץ רק עכ"פ אינו ספק השקל והתורה אסרה ספק כזה שאינו שקל וחשבה לשני מינים אף שאין החפץ מוחלט ע"י הרוב שהוא חומץ רק דהתורה אסרה ספק כזה