בית יחזקאל (מיכלסון) שנז

הקשה דלמה לא פי' רש"י כאן כמו בגיטין דף ל"א בכלים ואנשים שטבלו בו וכאן לא כ' רש"י בטהרות שנעשו בידי אדם, ותי' כיון דכאן מקשה הגמרא מחבית אמקוה והנה לאדם בעינן מ' סאה מדאורייתא, ובחבית דמיירי בחומץ ויין דהוי שני מינים לרבי מבואר בפ"ג דירושלמי תרומות מ"א דרבי רק מדרבנן קאמר דלא הוי תרומה וא"כ אי גם באדם מיירי דהוי דאורייתא לא הוי קושי' כלל מחבית דהוי דרבנן למקוה דהוי דאורייתא לכך פירש רש"י דמיירי בכלים שנטבלו דהוי ג"כ דרבנן דהא מדאורייתא סגי בכלים ברביעית עיי"ש והוא נכון מאוד ובאמת מבואר בכ"פ יו"ד סי' א' סק"ו ליישב קושיות המהרש"א ומהר"ם לובלין בגמרא אדרבה העמיד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ דמקשים דמה בכך דאיכא חזקה נגד חזקה אכתי הוי ספיקא, ובחבית ממילא הוי ספיקא, ותירץ דכוונת הגמ' כיון דתרומה בזה"ז דרבנן וא"כ הקושי' הוא שלא יהי' ספק כלל, ושלא נחמיר גם מספק, משום דספיקא דרבנן להקל, וא"כ ניחא ג"כ הא דדייק רש"י בלשונו הזהב דמיירי לענין כלים דאי באדם דהוי דאורייתא לא הי' קשה כלל מחבית אמקוה ועיין בס' ארי' דבי עילאי ריש נדה שתי' כן קושיות המהרש"א עיי"ש דף כ' מדפי הספר באורך, עכ"פ דברי הרמב"ם ז"ל מיושבים היטב דהא הרמב"ם מיירי באדם כמבואר בדבריו וז"ל הטמא שירד לטבול וכו' ואפי' טבל ספק יש בו מ' סאה וכו' עיי"ש וא"כ ניחא דתפס במקוה ודאי כיון דהוי תרתי לריעותא בדאורייתא וחבית הוי ספק כיון דהוי תל"ר בדרבנן כנ"ל אי משום דלרבי הוי רק מדרבנן בחומץ על היין או משום דתרומה בזה"ז דרבנן, אבל הגמרא מוכרת לתרץ לר"ש כיון דשניהם מיירי בדרבנן ועכ"ז חשיב במקוה ודאי ושפיר הי' קשה למה בחבית חשיב רק ספק, וכוונת הגמרא הי' דכיון דתרתי לריעותא חשיב כודאי א"כ גם בדרבנן חשיב ודאי, כמו דמתורץ קושיות המהרש"א בהא דהעמיד יין על חזקתו דהי' כוונת הגמרא להקשות שלא נחמיר כלל כדין ספיקא דרבנן לקולא, ועכ"ז מתרץ הגמרא דהוי תל"ר א"כ מה לי דהוי דרבנן כיון דתל"ר הוי כודאי וגם בדרבנן מחמירין, א"כ שוב איכא קושי' דיותר נחמיר שיהי' בגדר ודאי כמו במקוה בכח התל"ר דהוי כודאי כנ"ל והבן ויש להביא ראי' לשיטת הרמב"ם מש"ס גיטין דף ל"א המניח פירות להיות מפריש עליהם בחזקת שהן קיימין אם אבדו ה"ז חושש מעל"ע ובגמרא חלוקים עליו חבוריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר וכו' ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מאי למפרע מל"ע, וקשה אפילו נימא למפרע מל"ע נמי חלוקין דהא ר"א חושש קאמר משמע דספיקא הוא וכמו שפירש"י בהדיא ובמקוה ודאי טמא למפרע וע"כ צריך לומר כנ"ל דבמקוה הוי ודאי משום דהוי דאוריי' ושם באמת פירש"י ז"ל דמיירי באנשים דמ' סאה הוי דאורייתא, אבל לענין מעשרות ותרומות דהוי בזה"ז דרבנן שפיר הוי ספק והוא ראיה גדולה ונפלאה בעזהשי"ת: ט) עוד יש ליישב בהקדם מה שהובא בפוסקים דאף דקיי"ל לא סמכינן אחזקה במקום דיכולין לבררו אבל דבר שחזקתו מכח רוב אין צריכין לברר וכן מבואר ברש"י חולין דף י"א שכ' ואהא סמכינן ולא בדקינן וכ"מ ברש"י חולין ד"ג ע"ב ד"ה מומחין הן ול"צ בדיקה ועיין בזה בבינת אדם שער רוב וחזקה אות יוד והנה ידוע קושיות הכו"פ סי' א' דאיכא בחבית רוב והוי חזקה דאתי' מכח רובא אלא דא"כ צריך להיות מותר ולא להחמיר אף מספק, אכן אם נאמר כשיטת הסוברי' דבמקום דליכא טירחא צריך לברר א"כ אכתי י"ל דהוי ספק עד שיברר ועיי"ש בבינת אדם, וא"כ הנ"מ בין רבי דשני מינים הוי, וצריך להפריש אחר א"כ אין לברורי, אבל לרבנן דרק משום טעות לא הוי תרומה וצריך להפריש שנית את החומץ הזה בעצמו בלי טעות דמין אחד