בית יחזקאל (מיכלסון) שנו

ולכך לא אזלינן בתר רובא ע"כ, וראיתי בס' צרור החיים שער רו"ח פרק ז' שכ' דלכאורה דברי הר"ן צריכים ביאור דהא אף דאיכא תרי מיעוטים הא איכא ג"כ תרי רובא נגדם רוב עופות טהורים ורוב אינם נבלות, ואולם הדבר פשוט בביאור דברי הר"ן הוא כך דע"כ לא גילתה התורה דאזלינן בתר רובא מקרא דאחרי רבים להטות אלא היכא דהרוב הוא מבורר להיתר או לאיסור ואין שום צד בו להיפך והמיעוט המנגדו הוא להיפך אז גילתה התורה מגזה"כ דאזלינן בתר רובא, אבל היכא דזולת המיעוט ישנם בצד של הרוב גופא מיעוט להיתר אז לאיסור ואין הרוב מבורר לגמרי להיתר או לאיסור אינם דומים לאר"ל דשם בצד הרוב מזכים אין בו שום מיעוט להיפך זולת במיעוט המתנגד אז שפיר אזלינן בתר רובא, וא"כ בהך דביצים אין כאן רוב מבורר דאף אם נימא רוב עופות טהורים ע"כ יש בו צד לאיסור דהמיעוט בתוכו נבלות ואף דרוב אינו נבלות מ"מ בהאי רובא איכא מיעוט עוף טמא וא"כ בצד של הרוב אינו מבורר הכל להיתר זולת המיעוט המנגדו בכה"ג לא גילתה התורה דאזלינן בתר רובא ושפיר פריך הש"ס ודלמא דעוף טמא הוא עיי"ש, ושם בפרק ט' כ' ועתה שביררנו דברי הר"ן הנ"ל קשה לן לכאורה מאי מקשה הש"ס חביות אמקוה דהא פשיטא דאף דאמרינן גבי מקוה וחביות דהוי תרתי לרעותא מ"מ מכח הני שני חזקות חזקה דמעיקרא דהעמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך מ"מ לא עדיפא מתרי חזקות דעלמא וידוע שיטת הריב"ש דב' חזקות הוי כמו רובא גבי נטבע במים שאין להם סוף אבל לא דעדיפא ועכ"פ לכ"ע לא עדיפא מרובא ואם אמרינן סברתו גבי רובא ה"ה גבי ב' חזקות פשיטא דאמרינן ועתה אם כנים דברים הללו הא כתבו התוס' גבי חבית דאתי' אפי' כרבנן דהתורם מן החומץ על היין תרומתו תרומה דהוי מין אחד אלא כל הטעם דיחזור ויתרום משום דהוי מקח טעות דהוא הי' סובר דהוי יין וחזינן דדעתו הי' לתרום מן היין והשתא דאשתכח תרומה מן החומץ הוי תרומה בטעות לפי הפרשתו א"כ דמשום זה אתינן עלה נוכל לומר בפשיטות דאף דחזינן דדעתו הי' לתרום מן היין לפי סמך על הרוב דגם השני שתרם עליו הוי יין ורצה לתרום יין על יין, אבל אי אתרמי דהשאר דהיינו היין האחר יחמיץ ומה דסופו להיות חלא מעיקרא נמי הוי חלא כמבואר בפ' איזהו נשך ובש"ש יעיי"ש א"כ אולי הי' יודע דהיין השני יהי' חומץ אלא שאינו ניכר עדיין ודאי לא הי' איכפת לי' לתרום מין החומץ דבאמת אליבא דרבנן מין אחד אלא דהוי תרומה בטעות א"כ בכה"ג לא הי' איכפת לי' ולא הוי תרומה בטעות אלא דאית לן רובא דבודאי לא יחמיץ יין השני ואולם בהך איכא עכ"פ מיעוטא דיין הזה שתרם עכשיו הוא דהחמיץ וממילא הוי תרומתו תרומה ואף אם היין הזה החמיץ כבר דאיכא תרתי לריעותא דהוי כמו רובא מ"מ בהאי רובא איכא מיעוטא להתירא דהיין השני יחמיץ וממילא מעיקרא חלא ובכה"ג לא הוי איכפת לי' בחומץ והוי דומה לשיטת הר"ן גבי ביצים ולא מהני רובא והוי פלגא ופלגא והוי ספק משו"ה גבי חבית הוי ספיקא, אבל גבי מקוה אי אמרינן תרתי לריעותא הוי ודאי והוי כמו רובא דהוי מקוה אז לא נשאר שום צד היתר בהאי רובא ומשו"ה הוי לי' ודאי ומה מקשה הש"ס חביות אמקוה וצ"ע בזה וכו' עיי"ש, אכן יש לומר דבאמת קושיות הגמ' קאי אליב' דרבי דהוי שני מינים ולא תלי' בטעות, א"כ חבית דומה למקוה ומיושב שפיר קושיות הצרור החיים, אבל הרמב"ם ז"ל דסובר כרבנן א"כ לא קשה כלל קושיות הגמרא מחביות אמקוה דיש לתרץ כנ"ל כסברת הר"ן ושפיר הוי במקוה ודאי ובחבית ספק כנ"ל והבן: ח) עוד יש ליישב בהקדם דברי רש"י בנדה ד"ב ע"ב ד"ה שנעשו על גביו טהרות שנשתמשו בכלים שטבלו בו והנה בס' לחם ושמלה סי' ר"א סקמ"א