בית יחזקאל (מיכלסון) שנה

דאם רוב יין מתחמץ יין מהיכא בא, וא"כ מה פריך הגמרא דנימא בחביות ודאי למפרע החמיץ דהוא הוא לסתור הרוב משא"כ מקוה ליכא רוב נגדו וצ"ל דא"כ למה ספק החזקהו לודאי יין דהא יש כאן רוב וע"כ צ"ל כהרשב"א דחולק על הרא"ש דמתיר בגבינות בהמה שנמצא טריפה מכח רוב והרשב"א לא ס"ל כן דהרי איתרע רובא דהי' טריפה ולא אוקמינן על חזקה דאתי' מכח רובא, וגם כאן כיון דאיתרע רובא דהא החמיץ ולכך מקשה הגמרא שפיר דנימא בחבית ודאי כמו במקוה אכן אכתי יש לומר לעולם דאיכא רוב ומ"מ ספק הוא דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא כמש"כ הר"ן בביצה דביצים אף דרובה הם מקודם יו"ט מ"מ בדשיל"מ לא אזלינן בתר רוב ומחמרי' וטבל הוי דשיל"מ עיי"ש בכו"פ שהאריך ליישב בזה שיטת הרמב"ם ז"ל עפ"י דרכו דרך הקודש בדברים מאירים ונפלאים דפח"ח, והנה רש"י פי' דשיטת הגמרא בנדה קאי לרבי דיין וחומץ שני מינין הן דאי לרבנן הא קיימא לן תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה אכן בתוס' שם ד"ה הי' פי' דקאי גם לרבנן דאית להו בב"ב ד"פ יין וחומץ מין אחד הוא היינו כשמתכוין לתרום מן החומץ והכא מיירי שנתכוין לתרום מן היין ונמצא חומץ דהוה לי' תרומה בטעות עיי"ש והנה קושיות הכו"פ דהוי דשיל"מ לכאורה זה דוקא אם נאמר דקאי קושיות הש"ס לרבנן דכיון דבאמת הוי מין אחד חומץ ויין, ורק משום דהי' בטעות א"כ הוי שפיר דשיל"מ להפריש שנית זה החומץ בעצמו אחר שנודע לו שהיא חומץ ולא יהי' טעות עוד אבל אם נפרש כרש"י דקושיות הגמרא. קאי לרבי א"כ לא הוי זאת דשיל"מ דדוקא בטבל שנתערב ברוב חשיב לענין דשיל"מ דהא לא הוי הפסד דהא הי' מחויב להפריש תרומות ומעשרות ממנו ולכך לא בטל אבל כאן בחבית דהספק הוי אם כבר נתתקן הטבל או לא היינו אם בעת שהפריש לא החמיץ עוד, או דכבר הוי חומץ ועי"ז יצטרך להפריש שנית ממק"א והוי הפסד ואיך נחשב זאת לדשיל"מ הא מבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ב סעיף ג' דאפילו במקום הפסד קצת לא הוי דשיל"מ ועיין בטו"ז יו"ד סי' ס"ט סקל"ה ועיין בכתובות דף כ"ח בתרומה הנמכרת לכהנים נמכרת בזול, וא"כ ניחא שפיר דהא הרמב"ם ז"ל פסק כרבנן דמין אחד הוא והוי שפיר דשיל"מ וא"כ אף לרבנן דמקוה שפיר ניחא דבחבית הוי ספק משום דאיכא בחבית רוב ואי נימא דיהי' ודאי יין ז"א דיש לומר כתי' הכו"פ דהוי דשיל"מ, אבל הגמרא קאי לרבי דלא הוי דשיל"מ וא"כ ע"כ דליכא רובא וכשיטת הרשב"א בגבינות, דאל"כ למה נחזקהו כספק יהי' ודאי יין כנ"ל והבן, וד' יודע כי חידשתי זאת מדעתי ת"ל ומצאתי אח"כ שכבר הלכו בדרך זה במפורשי' עי' בטיב גטין ובבית לוי גטין דל"א ובס' אריה דבי עילאי ריש נדה: ו) עוד נ"ל ליישב עפ"י מה שהקשו דשאני חבית דיש לו חזקה טובה כיון דג' ימים הראשונים הוי ודאי יין משא"כ מקוה דלא נתבררה חזקתו דאפשר עם סלוק ידיו אחר המדידה התחיל להתחסר ולכך הוי במקוה ודאי ובחבית ספק לכך יש לומר דקושיות הגמרא מחבית אמקוה קאי לר' יהושע בן לוי דסובר כל ג' ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ ומכאן ואילך למפרע ספק עיי"ש ברש"י נדה ובב"ב דף צ"ו אבל הרמב"ם ז"ל דסובר כר' יוחנן דכל ג' ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין א"כ לא קשה מחבית אמקוה ושפיר הוי בחבית ספק והבן: ז) עוד נ"ל ליישב בהקדם דברי הר"ן ז"ל בתולין בסוגיא דסימני ביצים פ' אלו טריפות אהא דמקשה שם הגמרא וליחוש דלמא דעוף טמא הוא ואמאי לוקחים ביצים מ"מ והקשו התוס' דמה מקשי הש"ס הא רוב עופות טהורים ותי' הר"ן הואיל ואיכא ב' מיעוטים דאף אם נימא רוב עופות טהורים מ"מ ישנו מיעוט נבלות