בית יחזקאל (מיכלסון) שנד

לענין זה לא מהני המינו דהוי במקום חזקת הגוף וא"ל כנ"ל דנשאר חזקת ממון ז"א דע"ז שפיר מהני העדים דמחמת חזקת ממון לא הוי דין מרומה וא"ש, ולפי"ז מיש ים דברי הרמב"ן ז"ל דפריך שפיר לימא מתניתין דלא כר"ג וא"ל כנ"ל דלמא מתניתין ליכא חזקת הגוף ז"א דאי נימא דליכא חזקת הגוף א"כ מאי מהני דאיכא עדים הא הוי דין מרומה כנ"ל דאית לי' מיגו כיון דליכא חזקת הגוף ומוכת דאיכא שפיר חזקת הגוף ופריך שפיר, אך לכאורה י"ל דבאמת ליכא חזקת הגוף ואעפ"כ לא הוי דין מרומה כיון דרוב נשים בתולות נשאות רק דאין הולכין בממון ב"ר א"כ נגד המיגו שפיר איכא הרוב ואף דנשאר חזקת ממון שפיר מהני העדים דלא הוי דין מרומה אך ז"א דלפי האמת איכא רוב הנשאת בחולה יש לה קול נגד הרוב דבתולה נשאת ומוכח שפיר דאיכא חזקת הגוף במתניתין ופריך שפיר, ומיושב שפיר דעת הרמב"ן דלמאי דפריך כיון דרוב נשים בתולות נשאת ולא ידע מרוב הנשאת בתולה יש להם קול כ' הרמב"ן שפיר דלרב פריך דלשמואל לא קשה די"ל שפיר דליכא חזקת הגוף במתניתין וא"ל כנ"ל דא"כ מאי מהני העדים ז"א כיון דאיכא רוב נגד המיגו ולא הוי דין מרומה אבל לעיל דפריך לימא מתניתין דידע שפיר מהא דרוב הנשאת יש להם קול, א"כ הוכיח שפיר דאיכא חזקת הגוף דאל"כ גם בעדים לא מהני כנ"ל ולפי"ז מיושב שפיר קושית הס' אהבת ציון דע"כ לא אזיל משנתינו אליבא דר' יהודה דכתובה לאב, וחזקה דגופא לא מהני לאב, משום דא"כ לא מועיל גם העדים כיון דיש לו מיגו והוי דין מרומה כיון דליכא נגדו חזקת הגוף ובעינן שידעו החקירות וכאן אינם זוכרין אם ביום הרביעי כנ"ל, אלא ודאי דמיירי דיש לה חזקת הגוף ושפיר פריך לימא מתניתין דלא כר"ג והבן: ד) אכן י"ל בישוב שיטת הרמב"ם עפימש"כ חו"ז הגה"ק בס' שירת ישראל אות כ"ט בהא דכ' התוס' ד"ה כיון דרוב נשים כו' לרב פריך דאמר הולכין בממון אחר הרוב וכו' ואני בעוני לא זכיתי להבין דברי התוס' דהא אף לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב פריך שפיר דבסנהדרין ד"ג: הק' בתוס' אמאי לא ילפינן לילך אחר הרוב בד"מ מד"נ וכו' וי"ל דבאמת אף בד"מ האה"ר ולא אמר שמואל דאין הבמאה"ר רק גבר דזבין לרדי' דשם לאו רובא גמור הוא ע"ש. ולפי"ז אף לשמואל פריך שפיר דהא גם לשמואל הולכין אה"ר בממון ולא פליג רק ברדי' ובפרט דזה רוב נשים רוב גמור וצע"ג ע"ש, ועי' בב"ח חו"מ סי' רל"ב מש"כ בכוונת התוס'. ובשב שמעתתא שפי' משום דהוי רוב התלי' ברצון ולא בטבע והוי רוב גרוע ולכך לא אזלינן בת"ר בממון, וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כסברת התוס', וא"כ קושי' הגמ' כיון דרוב נשים בתולות נשאת קאי גם אליבא דשמואל ושפיר מדקדק הרמב"ם בהא דנאמנים להעיד בגודלן ולא כ' באיכא קלא דהא גם לשמואל כיון דרוב נשים בתולות נשאות עדיף מהא דרוב הנשאת בתולה יש לה קול ומועיל עדות דראה בקוטנו ואחר עמו, ויש להמתיק יותר ולבאר שיטת הרמב"ם ז"ל לשיטתו: ה) דהנה בש"ס נדה דף ב' ע"ב ורמי חבית אמקוה מאי שנא הכא ודאי ומאי שנא הכא ספק א"ר חנינא מסוריא מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספיקא משוי ליה וכו' עיי"ש מכאן מקשים על הרמב"ם ז"ל דפסק בפ"י מה' מקוואות במקוה שנמדד דהוי ודאי ובפ"ה מה' תרומות ה' כ"ד פסק לגבי חבית דהוי' ספק וכאן מפורש בגמרא דלרבנן דהוי מקוה ודאי גם בחבית הוי ודאי ורק לר"ש דהוי חבית ספק גם במקוה הוי אליבי' ספק עיי"ש ולענ"ד ליישב דהנה בכו"פ יו"ד סי' א' סק"ו מקשה על קושית הגמרא מהא דחבית על מקוה הא י"ל כיון דרוב יין אינו מתחמץ וזה יעיד המציאות