בית יחזקאל (מיכלסון) שנג

אף דפוסק כשמואל דאין הולכין במאה"ר משום די"ל דפוסק כבעה"מ דקושיות הגמ' וכיון דרוב נשים בתולות נשאת הוי גם לשמואל משום דאיכא חזקת הגוף המסייע לרוב וכמש"כ בגליון הגמ' בתוס', אכן מצאתי אח"כ שגם זקיני בהפלאה שם מתרץ כן ושוב דחה תי' זה עיי"ש, וגם חזינן דהרמב"ן דחה שיטת הבעה"מ דלא חשיב זאת כחזקה כיון דעומדת להנשא, וכבר הארכתי בזה בחידושיי ליישב שיטת הרמב"ן וכאשר אבאר: ג) דהנה בגמ' דף ט"ז ע"א טעמא דאיכא עדים וכו' ראיתי בס' אהבת ציון שהקשה דמאי מקשה הש"ס דלמא ר"ג ס"ל כר' יהודה לקמן דף מ"ג ע"ב דכתובה ראשונה של אב אף בנשואה דס"ל בתר כתובה אזלינן יע"ש, ולקמן דף ע"ו ע"א אמר ר' אשי רישא מנה לאבא בידך וכ' רש"י ז"ל מהדר נמי לאוקמי כולה כר"ג דחזקה דגופא עדיפא וברישא להכי לא מהני חזקה דגופא לפי שאין הטענה שלה אלא של אביה והו"ל מנה לאבא בידך וגבי אב לא אמרינן בגוף שלה דתהני חזקתה עכ"ל וא"כ כאן במשנתינו דלפי טענתה דבתולה היתה א"כ הכתובה של אביה והו"ל מנה לאבא בידך ולא מהני חזקה דגופא שלה לגבי אב א"כ מה מקשה הש"ס די"ל שפיר דמתני' אתי' כר"ג רק דמתני' דלעיל מיירי בבוגרת דכתובה שלה או דאין לה אב ושפיר מהני לה חזקת הגוף אבל כאן מיירי דבשעת נשואין קטנה או נערה היתה והכתובה של אב לפי טענתה וע"כ לא מהני חזקת הגוף שלה ומאי מקשה הש"ס וכו' עיי"ש, ולענ"ד ליישב בהקדם מש"כ בס' חי' הרי"ם בגמ' לימא מתניתין דלא כר"ג וכו' ופי' רש"י היא נאמנת דאזיל בתר חזקת הגוף וכו' והנה לקמן פריך כיון דרוב נשים וכו' וכ' התוס' דלרב פריך וכו' עיי"ש והבעה"מ כ' דאף לשמואל פריך משום דאיכא חזקת הגוף ודחה הרמב"ן ז"ל דבריו די"ל דהכא במתניתין ליכא כלל חזקת הגוף דבשלמא התם במשארסתני נאנסתי שייך חזקת הגוף דאינה עומדת לזנות משא"כ הכא דעומדת להנשא ע"ש ותמהו כולם על הרמב"ן דמאי פריך לימא מתניתין דלא כר"ג הא במתניתין י"ל דליכא חזקה ומודה ר"ג ועיין בפ"י שהניח בצ"ע, ונראה ליישב דהנה בירושלמי פריך אמאי לא תני במתניתין אם יש עדים שנשאת ברביעי וכו' ועיין בשיטה מקובצת שתירץ משום דרגילות הוא לשכות מתי נשאת ולא ימצא עדים על זה אבל שיצאה בהינומא שפיר זוכרים ע"ש ויש להקשות הא קיי"ל דמדאורייתא כל העדיות צריכין דרישה וחקירה ואם אינם יודעים החקירות באיזה יום נעשה המעשה עדותן בטילה וא"כ אם אינם יודעים שנשאת ברביעי גם העדות שיצאה בהינומא לא הוי עדות אכן י"ל דקיי"ל דבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה מדרבנן, אמנם עדיין קשה למאי דקי"ל בדין מרומה בעינן דו"ת אף בדיני ממונות והנה הפוסקים כתבו דהיכי דהבע"ד מכחיש ואית לי' מיגו או חזקה נגד העדים הוי דין מרומה וכו' והנה לעיל כ' בתוס' להקשות מאי מהני העדים למ"ד יכול לטעון פרעתי הא אית לי' מיגו ותירצו דהוי מיגו במקום עדים, ולמ"ש קשה הא כיון דאית לי' מיגו ליכא עדים כלל דהוי דין מרומה וכיון שאינם יודעין החקירות עדותן בטילה ואיך הוי מיגו במקום עדים הא לא הוי עדים כיון דאית לי' מיגו, אמנם גם זה לא קשה דהנה הש"מ הקשה מאי מהני המיגו הא הוי מיגו במקום חזקה דאיכא נגדה חזקת הגוף ותירץ דממילא אין יכולין להוציא דנשאר חזקת ממון עיי"ש והנה המפורשים כתבו דחזקת ממון אינה חזקה המכרעת על המעשה להורות שכך הי' כמו שאומר המוחזק זה אינו רק שאין יכולין להוציא ממון ואינה דומה לשאר חזקות ע"ש וא"כ ממילא א"ש דמהני העדים דכל הטעם דהיכא דאיכא מיגו או חזקה הוי דין מרומה הוא משום דיש ראי' שמעידים שקר ע"ש וא"כ הכא