בית יחזקאל (מיכלסון) שנב

הם הקלא לפי"ז כתבו שפיר הרמב"ם והמחבר בסתם בלא קלא כיון דהם עצמם הן הקלא ע"ש בשם חמיו הגאון ז"ל: ב) אבל יש לדחות תירוצו עפ"י מש"כ בתומים סי' ל"ח סק"א וזקיני במקנה קידושין דמ"ג דהא דפסק הרמב"ם דהכחשה והזמה הוי רק הכחשה היינו דוקא כשאומרים עמנו הייתם וגם מכחישין גוף המעשה והוא ללא צורך רק שמכוונים ג"כ להכחשה, לכך מי יימר דהזמה עיקר דילמא הכחשה עיקר אבל במקום שהכחשה מוכרחת ונמשוך ממילא אחר ההזמה אף שהוא אינו מתכוין להכחשה בזה שפיר הוי הזמה ולא הכחשה ולפי"ז לא קשה קושיות דו"ז הגאון רשכבה"ג מוהר"ר חיים יונה תאומים בקרח"י על הרמב"ם מפלוני רבעני לאונסי דהוא ואחר מצטרפין להרגו ולדעת הרמב"ם איך מהני עדותם להרגו הא הוי עדות שאאילה"ז דהא אם יוזמו אותם יהי' גם הכחשה בגוף המעשה דהא הבעל דבר הוא העד גם הקשה זקיני במקנה משליח נעשה עד דהוי עדות שאאילה"ז דהא אי יוזם העד יהי' הכחשה בגוף המעשה ובסברא הנ"ל ניחא דהא שם ממילא בא ההכחשה וגם הרמב"ם מודה דהוי הזמה [ועיין בברוך טעם מדו"ז הגאון ז"ל בדין פלגינן דיבורא סי' ב' ובשו"ת בנין ציון סי' ע"א ק"א ובס' ערוך לנר יבמות דצ"ד ובס' פתח הבית סי' כ"ח ובס' דורש לציון דנ"ח ע"ב ובדף ס"א ע"א ובס' מנחת חינוך מצוה תס"ב ובשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' מ"א ובס' אמרי בינה קידושין דמ"ג] א"כ לפי"ז אין לפרש הא דהקשה הגמ' הנך סהדי שקרי נינהו משום דהוי עשאאילה"ז באם נאמר כל הנשאת בתולה יש לה קול זה אינו דהא ההכחשה הוי מוכרחת ונמשוך ממילא אחר ההזמה אף שאין העדים מתכוני' להכחשה וא"כ הוי שפיר הזמה כנ"ל, וגם יהי' נדחה דברי הש"י עפ"י מש"כ בס' שובע שמחות בקידושין דמ"ג לפרש פסקו של הרמב"ם דהכחשה והזמה דב"א דלא כמו שפירשו הלח"מ וזקיני התוס' יו"ט בכוונתו רק דגם הרמב"ם מודה דאם אמרו עמנו הייתם במקום אחר וגם הלוה והמלוה דהוי הזמה כיון דעכ"פ הוסרה גופן של עדים ממקום שאמרו שהיה שם וכ"מ מפרש"י מכות דף ה' בהא דלא אמרו אלא עד שתסרה גופן של עדים והרי מעידין על גופן של עדים שלא היו באותו יום במקום זה דהעדים אינם נאמנים ע"ע שהיו שם, אבל הרמב"ם ז"ל מיירי שאמרו היינו עמכם ועם אלו כל היום ולא הוסר גופן של עדים ממקום זה כלל רק שאמרו שלהד"מ שלא הרג זה את זה ולא הלוה זא"ז דאין מעידין כלל על גופן של עדים רק הכחשה שלא הרג זא"ז ושפיר מקרי הכחשה ולא הזמה ופירוש זה מביא בלח"מ פי"ח מה' עדות בשם מהר"י בן לב עיי"ש א"כ גם כאן בעידי הינומא אם יוזמו שהי' במקום אחר אף דעי"ז יבטל הקלא דכל הנשאת וכו' אפ"ה יהי' נחשב להזמה כנ"ל וכן ישבתי עפ"י סברות אלו כל הקושיות שנאמרו בשיטת הרמב"ם ז"ל עיין בשו"ת שם אריה בקונטרס הזמה שהק' מב"ב דף כ"ט דפריך הגמ' למ"ד דחזקה בעי רצופין דהא חנן חזקת הבתים והא בתים דביממא ידעינן ובלילה לא ידעינן ומתרץ רבא כגון דאתי בי' תרי ואמרין אנן אגרינ' מיני' ודיירין בי' תלת שנין יממא ולילא וקשה ג"כ דהא אם יוזמו נמצא שם גוף המעשה שקר שלא דרו שם והוי רק הכחשה ולא הזמה וכן יש להקשות ממה שכתבו הפוסקים בחו"מ סי' ל"ד סקכ"ז דהעד ובע"ד מצטרפין לפסול הבע"ד לעדות ולשבועה וקשה דהוי עשאאילה"ז דאם יוזמו יהי' ג"כ הכחשה בגוף המעשה, וכן יש לדחות ד' הש"י עפ"י מש"כ בשם אדמו"ר הגה"ק מביאלא ז"ל בהקדם הרמב"ן, בקונטריסי צפחת השמן בסו"ס שמן הטוב דע"ב, ע"ג, וע' בס' תקון משה ה' נשואין דק"ג, ובס' אגודת אזוב למו"ר הנ"ל: והנה לכאורה אמרתי ליישב שיטת הרמב"ם דלא כתב בדאיכא קלא