בית יחזקאל (מיכלסון) לה

זהב מקץ), והוא ג"כ כנ"ל, שקיבל באהבה ולא חפץ לעשות שום פעולה: ובפ' נח ותבא אליו היונה וכו' טרף ובמסורה כי הוא טרף וירפאנו, ע"ד גמ' (סנהדרין רק"ח:) מרורין כזית, ובמדרש (שה"ש סופ"א) טרף בפיה וכו' כמה דתימר טרוף טורף יוסף, ולכאו' למה לא נזדמן לה מזון מתוק, אכן היונה רמזה רמאתו לא תצא הרעות וכשם שמברכין וכו' וכמשל הרופא שנותן סמים מרים לטובת החולה, ועי' (ויק"ר סו"פ י"א) אינה צרה שבו ביום נטלו ישראל איפופסין ע"ש, וכן הוא טרף וירפאינו כדברי (השמו"ר פ"ג) וממכותיך ארפאך וכו' ע"ש ודו"ק, ובפ' ויגש ועתה אל תעצבו וכו' בי מכרתם וכו' כי למחי', ובס' דכרי יחזקאל ויגש הק' למה כפל כי מכרתם, ובמה הניח דעתם של שבטים מה שנתגלה לבסוף כי למחי' שלחו אלקים, והא צערא בשעתא מיהו הוי כגמ' (ע"ז דע"ב) נכרי שגזר מישראל ובו', אכן יוסף א' לאחיו אל תעצבו ואל יחר בעיניכם וכו' היינו על מעשה המכירה גופי' שתדמו בנפשיכם שגרמתם לי צער גדול בעת שמכרתם אותי, ותדאגו, גם בראותכם בעת שנהפך הרע לטוב, עכ"ז תחשבו שנשאר לכם עון על הצער בעת המכירה קודם שנודע לי הטובה העתידה, וע"ז א' אל תעצבו, והטעם כי ידעתי והאמנתי בלב שלם שהרעה היא טובה, וא"כ גם בעת המכירה לא נכנס צער ויגון בלבבי, ולא גרמתם לי צער מעולם, ועדש"כ בס' כתב סופר פ' צו וזאת תורת זבח השלמים וכו' אם על תודה יקרבנו, כמדרש הה"ד זובח תורה יכבדנני, יכבדני אין כתי' אלא יכבדני כבוד אחר כבוד, ונ"ל כי מי שהי' בסכנה וניצל מודה לה' על הטוב שגמלהו כדחז"ל ד' צריכין להודות וכו' והנה הוא מורה דק על ההצלה, אבל באמת צריך שיודה לה' גם על שהי' בסכנה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד כדי שישוב מדרכו הרעה או שיבא לו טובה לבסוף, ואמרו ז"ל כשם שמברך על הטובה בשמחה בן מברך על הרעה וע"ז א' דהע"ה אברכה ה' בכל עת הכונה גם בעת צרה, ולכן המקריב תודה לא יקריב רק על ההצלה, אלא גם על הצרה שהי' בו שהי' חולה או שהי' בשבי' וכיוצא בו, וז"ש זובח תודה יכבדנני כנו"ן כפול להורות שיכבד ה' בכפלים כבוד אחר כבוד על הרע ועל הטוב כי הכל לטב עביד רחמנא, ויש לפרש בזה סיפא דקרא ושם דרך אראנו בישע אלקים, שאין לו מובן, ולהנ"ל ניחא בי על הרוב אין אדם יודע מה טובה יש בזה שבא לידי סכנה, רק שמאמין בה' שמאתו לא תצא הרעות, והכל לטוב לו, וצריך להאמין דבר זה ולהודות לה' ולברכו, ומי שעושה ככה מגלה ה' עיניו שבעיניו יראה ובלבבו יבין איך נצמח מהרעה המדומה טובה אמיתי' ובזה שמכבד ה' על הרע לפום ראות עיניו שהוא רע, בזה עושה דרך כי יראה ה' בישועתו כי הרעה זו הטבה הוא, וז"ש ושם דרך בזה שכבדנני בכפלים שם לו דרך המוליכו שאראנו ע"י כך בישע אלקים, שיראה שאלקי' מה"ד היא ישועתו, וע"ד שא' (בפסחים ד"נ.) לא כעוה"ז עוה"ב, בעוה"ז על הרעה מברך וכו' אבל לעוה"ב מברך הטוב והמטיב כונתם כי בעוה"ב יראה כל ארם כי הכל הי' לטובתו מה שאינו מבין בעוה"ז וע"ש בצל"ח, ועי' בס' מאסף דרושי ח"ב דל"ה, ודל"ו, ובס' אמרי רצון דרוש ו', ובס' שמן אפרסמון פ' בראשית בשם הח"ס פי' (תהלים ל"ג) הטיבו נגן בתרועה וכו' כי תרועה יורה על ענין צרה כדמתרגם תרועה יבבה, וא' הטיבו נגן אף כעת תרועה כי תבוא עליכם ח"ו ותהי' אך שמח, ועד"ז פירשתי במדרש רבה דברים פ"א אם באו עליך יסורים קבל בחילה ע"ש: וכבר יסופר בס' מצמיח ישועות די"ז בי פ"א שאלו זקניי האחים, הגה"ק הר"ר שמעלקא מנ"ש, ובעל הפלאה זי"ע את רבם הגה"ק המגיד ממעזריטש איך אפשר לקיים דברי המשנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו'