בית יחזקאל (מיכלסון) לד

ר' חוניא אמר הדיוט מלך והדיוט טפש חכם וטפש עני עשיר ועני מה טעם אני קהלת הייתי מלך על ישראל הייתי הוינא כד הוינא ברם כען לית אנא, ושם בפי' אסיפת אמרים ושמעתי בשם הגאון הרב המגיד מק"ק מאהלוב מנחם מענדיל זל"ה דהק' המפורשים על מה שפלטו האשמדאי והלך מעיר לעיר ואמר אני שלמה ולא קבלוהו, אמאי לא הראה חכמתו, ותי' שנעלמה ממנו מעיינות החכמה יש שפי' דחכמת המסכן בזויה, ובזה קמיפלגו בעלי המדרש, דח"א הוינא כו' פי' כשהייתי הייתי אבל כען לית אנא מידי כי נסתלקה ממני החכמה, וח"א כד הוינא פי' כמו שהייתי אז כן אני עכשיו ברם לית אני שוה כלום דחכמת המסכן בזויה ודפח"ח, ולדעתי זה דוחק, דענין חכמת המסכן בזויה שייך בסתם חכמים, וע"ד שכ' בס' צבי לצדיק דע"ב: מס' רשפי קשת בשם זקני הגה"ק מהרצ"ה אבד"ק ברלין בענין איזה חכם כו' איזה עשיר ע"ש, אבל בחכמת שלמה שלא קם כמוהו, הלוא הי' יכול להראות חכמתו, ומי זה יוכל להכחיש שאיננו שלמה, כיון שחי' יכול להראות בחכמתו שלא כדרך הטבע, וכמבואר שם במדרש שה"ש חמור נוהק והוא יודע מה נוהק, צפור מצוצי והוא יודע מה מצוצי וכו', וככל המבואר (בסוכה דכ"ח.), ואיך לא הכירו כולם שהוא שלמה המלך, ועי' (מדרש רות פ"ה) ומכה אותו בקנה על דאשו ואומרת לו ולא שלמה יושב על כסאו ואתה אומר וכו' ע"ש: ולענ"ד כי שלהמע"ה קיבל ע"ע הגלות באהבה, וכמשנה (ברכות דנ"ד.) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנא' ואהבת את ה"א וכו' בכל מדה ומדה שהוא מודד לך כו', ושם (ד"ס ע"ב) לקבולינהו בשמחה וכו' כל דעביד רחמנא לטב עביד וכו' כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה, ובגמ' (נדה דל"א.) אודך ה' כי אנפת בי וכו', ובחז"ל כשהחמה זורחת מברכין בדוך יוצר האור, וכשהחמה שוקעת אומרים ברוך מעריב ערבים כי הצדיקים בזרוח עליהם שמש ההצלחה גם אז לא יאמרו כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, רק יברכו את ד' הנותן להם כל אלה, ואשר יוצר להם האור וההצלחה, וגם בעת שהשמש שוקעת, והם נמצאים בעוני ולחץ גם אז לא ישימו תפלה לאלקים רק מברכים הם לאל שמעריב ערבים כי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ושלהמע"ה בחן אולי די ההשלכה לארץ אחרת, וכבר הגיע העת שיוחזר למלכותו, ע"כ אמר אני שלמה, וזאת תהי' הבחינה אם כבר הגיע העת וקץ שם לחושך, אז באמת יאמינו לו ויובילו אותו בכבוד גדול לעירו ולביתו, ויושיבו אותו על כסאו, אבל אחר שלא האמינו לו ושבקוהו להיות מחזר על הפתחים (עיין גיטין דס"ח ע"ב), מזה ידע שמאת ד' הוא שימשוך עוד גלותו, וקיבל באהבה, ולא חפץ לעשות פעולות יותר לגלות חכמתו האמיתית עד עת קץ, וזש"א חכמת המסכן בזוי"ה כפי' הה"ק הרבי מלובלין זי"ע בז"ו י"ה, שהכל מאת ד' הוא, א"כ אין להתאונן ולעשות תחבולות נגד רצונו ית"ש, וזש"א מקודם המדרש שה"ש שם לית בר נש מתי אונקי וכו' היינו בעת צרה, כי אז צריך לישב בדד ולידום ולקבל באהבה, דק בשעת רווחיה, דאז מספר ע"ד תהלה ושבח להשי"ת, אבל לא גילה חכמתו ע"ד אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', ועיין נדרים דף ס"כ גבי ר' טרפון ועד"ז ניחא מה שמק' על יוסף הצדיק מאחר שהי' במצרים אצל פוטיפר והי' חשוב ופקיד על כל אשר לו בכית למה לא הודיע לאביו שהוא במצרים ושנמכר לעבד בבית פוטיפר, והלא ארץ מצרים הי' קרוב לארץ כנען, ועוברים ושבים הי' שכיח שם והישמעאלים יוכיחו זאת, ובודאי הי' בא יעקב למצרים והרבה כסף לפדותו, ואפשר היה מחזירו לביתו (עי' בס' קהלת מרדכי וישב, ובס' תרומת