בית יחזקאל (מיכלסון) שמט

מכח קושי' ראשונים מה דמשני לר"נ דמדרינן ברבים אף דקושטא דס"ל לר"נ נדר ברבים אין לה הפרה ה"ל לישני עד"ר דאתי' דינו דאפי' ניסת לבעל אולם להרשב"א בשם י"מ דגם למ"ד נדר ברבים אין הפרה לבעל בעד"ר יש הפרה א"ש כיון דפריך אדר"נ מבעל מוכרח לישני ברבים דעד"ר יש הפרה אבל לתוס' ז"ל דדוקא לר"ה אבל לר"נ גם בעד"ר בעל כמו חכם קשה ולפמ"ש יש לתרץ דבאמת גם לתוס' בעד"ר שלא בפניהם היינו שאמר בינו לבין עצמו ע"ד פו"פ הבעל יכול להפר וא"כ א"א לומר בעד"ר לחוד רק בעד"ר ושהי' בפניהם ולתוס' ז"ל דלא צריך בעד"ר בפניהם מהני גם בבעל כנ"ל א"כ הוצרך להאריך עד"ר ושהי' בפניהם ברבים משני יותר פשוט בנדר ברבים לחוד לר"נ דס"ל ברבים אין לה הפרה ויש לפלפל בזה טובא תן לחכם וגו' ודו"ק היטב עכ"ל ועיין בס' תבואת השדה בסוגיא דנודרת אות ז' בישוב דברי רש"י דברבים היינו עשרה לענין סברת אביו הגה"ק ז"ל: יג) ומה שהק' אותי כ"ח לשיטת המרדכי יבמות דאשת מומר לא מתייבמת, ואיך טענו בנות צלפחד תתייבם אמנו הא מומר לחלל שבת הוי מומר לכל התורה, מלבד מה שיש להעיר בזה עפ"י התוס' ב"ב דקי"ט ממדרש דמקושש לש"ש נתכוין, ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' צ', ובס' לחמי תודה דקצ"ג, ובס' חלפות שמלות בנימין סו"פ אמור: י"ל עוד עפ"י תי' התוס' חולין די"ד ע"א דה"מ בפרהסיא, א"כ י"ל דצלפחד חילל שבת בצנעה, דהיו רק המוצאים אותו שני עדים, ובפרהסיא הוי עשרה, ועי' כו"פ יו"ד סי' י"א, וצ"ע לי במש"כ הלב ארי' חולין י"ד דגם בפני אחד הוי בפרהסיא מהא דמקושש, דע"כ הוי עדים, וכבר כתבתי בחידושי בגיטין דל"ה ע"ב ברש"י ד"ה ברבים נודרת בפני עשרה, והק' הפ"י הא לקמן דמ"ו ע"א סובר ר"נ דנדר שידעו בו רבים היינו שלשה ור' יצחק א' עשרה וכאן קאי לר"נ, וראיתי בכתי"ק זקני הגרצ"ה אבד"ק ברלין וז"ל מה שפירש"י רבים עשרה אפשר משום דקשיא לי' דמאי הק' הגמ' הא ודאי כיון דמדרינן לה בב"ד סתם ב"ד תלתא משמע ולכן פרש"י דהמקשה סבור דהא לא מקרי רבים ומשני באמת דמדרינן ברבים היינו עשרה עכל"ק וע"ש בפ"י, ויש להסביר דבריו משום דעד כאן אמרינן דנדר ברבים אלים טפי הוי רק משום דלמה נודר ברבים והא יכול לנדור בפ"ע, וע"כ שקיבל ע"ע שלא יחזור מנדרו ולכך עושה ברבים כדי שיבוש מלהתיר את נדרו ולכן אין לו התרה משום דאם עושה ברבים הוא עושה בהסכמה גמורה ובודאי הי' דעתו מעיקרא שלא להתיר אותו, אמנם הכא גבי אשה שנודרת בב"ד דבלא"ה מוכרחים שם הב"ד להיות וא"כ ע"י מה שנודרת בב"ד לא אלים הנדר טפי מש"ה כיון דלא סגי לי' בלא"ה, דבאופן אחר לא יגבו לה הב"ד ולכך פרש"י דבעינן י' ונעשה הנדר אלים טפי וכאן לא סגי ג' כיון דבלא"ה צריכים להיות שם השלשה שהם ב"ד, ועיין בס' צבי לצדיק מטות, ובס' תבואות השדה מ' טיב גיטין ש"ד אות ז': ולחומר הנושא נ"ל לתרץ ק' הפ"י דהנה בענין רבים מבואר בגמ' (שבועות דכ"ט.) והוא שניכר לג' בני אדם וע"ש ברש"י (שבועות כ"ה ע"ב) דמידי דידעו בי' תלתא בנ"א הוי פרסום, וכן (בנדרים מ"ה ע"א) הפקר בפני ג', וכ' הר"ן דכל דאיכא תלתא אוושא מילתא, אכן בש"ס (סנהדרין ע"ד:) אין בפרהסיא פחות מעשרה, וכן הק' כ"ת בשו"ת דברי יעקב סי' ע"א, וכבר הי' לי מו"מ של הלכה באחת מתשובותי אליו בימי ילדותי והעירותי מירושלמי הובא בהרשב"א גיטין נ"ה ע"א) בחטאת גזולה שנודעה לרבים, ובמדרש רבה (וירא פנ"ד) גזלן בפרהסיא וכו' בפני עשרה הוי גזלן, ועי' תענית (י"ד ע"א וט"ז ע"א) וברש"י ברכות (נ'