בית יחזקאל (מיכלסון) שנ

ע"א) ד"ה שמע, ועי' מנחות (מ' ע"א) לירמי בי עשרה וכו', ובכתובות (ז' ע"ב), ב"ב (קמ"ב.) פוק ואייתי לי בי' עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר כו', ועי' רלב"ג שופטים י' תועלת הששי, ובתניא רבתי סי' ע"ט לבקש מחילה בעשרה, ועי' באליהו רבא ה' יוה"כ סי' תר"ו, וגבי קצירת העומר (מנחות ס"ד, ס"ה.), ובהג"א שבועות דשבועה במנין עשרה, ובחו"מ סי' פ"ז, והיטב אשר דיבר כ"ת בספרו שם לחלק דזה אמת דגם בג' איקרי פרסום אמנם אין הפרסום בעת שעושה דבר זה בפניהם אלא דאמרינן דכל דידעו בי' תלתא שוב יתפרסם הדבר על ידם לכ"ע ולזה בהאי דשבועות ונדרים גבי הפקר כיון דידעו ג' בנ"א יפרסמו הדבר לרבים, משא"כ היכא דבעינן שהפרסום יהי' בשעת עשיית גוף הדבר בזה אין בפרהסיא פחות מעשרה, ולזה גבי קדה"ש דכתי' ונקדשתי בתוך ב"י ש"מ דבעינן בעת שמוסר נפשו בפרהסיא לכן בעינן עשרה, ועי' ערכין (ט"ז ע"א) כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בי' משום לישנא בישא, אכן בסברא זאת אין מיושב בכל המקומות שרשמתי לעיל, ועי' בשו"ת אורי וישעי סי' ק', ובשו"ת הרי בשמים סי' קכ"ג, ובס' תיבת גומא ח' ה', לענין המלבין פ"ח ברבים וז"ל ומסתבר' דרבים הוי כל שיש ג' כמו בטומאה דרה"ר, ויש רבים עשרה וכו', ועי' נזיר (נ"ז.) שני נזירים כו' והוי ספק טומאה ברה"ר, וביבמות (ק"א.) חליצה בה': ועיין בשו"ת בנין ציון ח"א סי' ס"ד, קע"ב, לענין אי בעינן שיעשה העבירה בפני עשרה ביחד, או גם בזה שלא בפני זה, וכ"ת כ' אלי ביום א' לך שנת תרמ"ב בזה"ל ומה שהקשה על מה שכ' בספרי דברי יעקב וכו' מכתובות ד"ז וכו' נהי דהתם הי' סגי בג' והי' נתפרסם לרבים, י"ל דשמואל עביד הכי לרווחא דמילתא שיתפרסם הדבר בשעת אמירה דאז ודאי הוי פרסום, וכן יתפרש במנחות וכו' עכ"ל, עכ"פ י"ל דשם קאמר ר' נחמן בענין נדר שידעו בו רבים די בג' דע"י שידעו ג' ידעו כולם ויתפרסם, אכן הא דנדר ברבים, היינו שיהי' רבים בשעת הנדר דאלימא מילתא ע"י שהי' הנדר ברבים בפרסום, אז צריך שיהי' עשרה יחד כמו בקידוש השם כסברת כ"ת, ועי' בפי' המשנה להרמב"ם גיטין (מ"ו ע"א) נדר שידעו בו רבים לא משום חומר הנדר אלא משום פרסומו ברבים, ועי' מש"כ בפי' המשניות אלו בח"ס גיטין דמ"ו, וא"כ אם ידעו ג' שפיר יתפרסם על ידם לאחרים, ועיין ב"ב דל"ט לענין מחאה בפני ג', ובפ"ת יו"ד סי' ב', ובשבת (דק"ל ע"א) איבעיא להו עדים, ובסנהדרין (ד"ע ע"ב) וברש"י ד"ה אכל, ובמגילה (ד"ה ריש ע"א) וברש"י שם, וב"ב (מ"ב.): והנה בשו"ת הרשב"א הובא בב"י יו"ד קי"ט כ' דמחלל שבת בפרהסיא היינו בפני עשרה, דיליף מקדוש השם, ועי' בזה בש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"ד, ובתב"ש סי' ב', ובאע"ז סי' קל"ג בנתינת הגט בעשרה, והטעם לפרסומי מילתא שהותרה זו לעלמא ושנאסרה לכהן פי' בלבוש וסה"נ סעי' נ"ד, ובס' חבלים בנעימים סי' מ', עכ"פ מיושב בהא דמקושש, ועיין לעיל סי' נ': גם י"ל במקושש בתי' התוס' דבפעם א' לא הוי מומר ע"ש, ועיין בספרי פינות הבית אות ל"ט, שוב ראיתי שנדפסו מחדש ס' ילקוט הגרשוני פ' שלח, ובס' קובץ דרושים ח"ב הובא קושי' כ"ח, ועי' בס' דמשק"א פ' בהעלותך, שלח, ובס' עט סופר ת"א דע"ז, ובס' אפריון פ' פנחס, ובס' שעב"ר שלח: יד) בתוס' ד"ה אבל נשאת. בכ"ס מביא ממהר"ם שיף שהק' נדיר אותו שלא יפר בלחש, כונתו שידור הנאה ממה שקשה לו לפרוש אם יפר לה, הוא מותיב והוא מפרק דא"צ לסמוך עליו ודוקא עלי דידה שהיא בע"ד ולא על בעלה, אבל ק' לי נשביעהו שלא יפר בלחש ונדירה מיד