בית יחזקאל (מיכלסון) שמח

ברבים וכו' ראיתי לחמי זקיני הגה"ק בס' עיר מגרש בשמעתין שכ' וז"ל משמע מתוס' לסברא זו ע"ד רבים כמו נדר ברבים בבעל ולר"ה דברבים יש הפרה כ"כ עד"ר אבל למ"ד ברבים אין הפרה כ"כ עד"ר אבל דעת הרשב"א בהפך אפי' למ"ד ברבים אין הפרה בבעל אבל עד"ר יש הפרה ועכפ"י מזה שנתקשה לשיטת הרשב"א הא בעד"ר איכא תרתי רבים ועד"ר ע"ש ועיין בתה"ר סברת שיטה זו דברבים הטעם משום דאלים אין הפרש בין בעל לחכם אבל בעד"ר דמשום פתתם וחרטה לא שייך בבעל כמ"ש תוס' ועל זה הקשה בפ"י הא בעד"ר איכא תרתי ושייך ג"כ אלומי ולענ"ד דתוס' לשיטתייהו ושיטה שני' לשיטתם דהנה הרשב"א ז"ל כתב טעם דמ"ד נדר ברבים אין לו הפרה דמלתא דמתעבדי באפי תלתא או עשרה אין החכם או הבעל יכול למשלפי' כדאיתא לעיל האי סברא דל"ג ולעיל בסוגיא מבואר דבר נחמד בחדושים של אאמ"ו הגאון ז"ל דסברא זו דמלתא דמתעבדא וכו' משום דמאלים וכו' לא שייך רק היכא דאיכא הוכתה דדעתו לאלים ולחזק והיינו באמר לי' כתבו דהי' סגי בשנים לעדים ואמר לעשרה איכא הוכחה דדעתו לאלומי אבל באמר לב' דלא סגי בלא"ה ליכא הוכחה ויכול למשלפי' ונתקשה בברייתא דאמר לב' ואמר דבר נחמד דתלי' בפלוגתא דרבנן ור"י בן קרחה דלרבנן דצריך שנים כא' ליכא הוכחה דדעתו לאלומי וא"צ למשלפי' אבל לריב"ק דא"צ שנים כא' איכא הוכחה דדעתו לאלומי דאל"כ למה אמר לב' כא' ולא אחד אחד ע"ש בחידושי אאמ"ו ז"ל שחידש בזה ענינים נחמדים ראוי' לגאון מובהק כמוי"ב ושפתי' ישקו ואם יזכנו ה' להדפיס חבורנו זה אעתיק דבריו כאן בשלימות לכבוד נשמתו הטהורה זלה"ה (הוא אביו הגאון הקדוש מ' יוסף הלוי לנדא אבד"ק חמעלניק זי"ע) ות"ל מצאנו כאן סעד לדבריו ז"ל דסברא זו לא שייך רק היכא דאיכא הוכחה דדעתו לאלומי וא"כ נדר ברבים איכא הוכחה דדעתו לאלומי הנדר דאל"כ למה נדר ברבים אבל נדר עד"ר ליכא הוכתה ומה דצריך להם י"ל כדי שידור על דעתם וזה נכון וא"כ בעד"ר ליכא סברא דאלומי וי"ל שפיר כמו"ש הרשב"א לחלק בין בעל לחכם דבחכם כיון שבעינן ע"ד משא"כ בבעל כמו"ש תוס' והנה המעיין ברשב"א יש שני שיטות בעד"ר לחד שיטה בעינן שידור על דעתם בפניהם דוקא ולדעת ר"ת שהובא בתוס' בסמוך עד"ר שאומר ע"ד פ' ופ' ואפי' שלא בפניהם ולפ"ז אם אומר עד"ר בפניהם דוקא א"ש כמו"ש דליכא אלומי מלחא משום דליכא הוכחה בדעתו די"ל בשביל נדרו על דעתם נדר בפניהם וכיון דליכא רק משום שנדר על דעתם יש לחלק בין בעל לחכם והיינו אפי' למ"ד נדר ברבים אין הפרה משום דאלים הנדר היינו דברבים איכא הוכחה כנ"ל ובטעם דאלומי אין חלוק בין בעל לחכם אבל בעד"ר ליכא טעם אלומי דליכא הוכחה דאלים הנדר רק משום דנדר על דעתם ויש לחלק שפיר בין בעל לחכם וכמו"ש הרשב"א בשם י"מ אבל לתוס' בשם ר"ת דנדר עד"ר לא בעינן בפניהם דוקא א"כ אם נודר עד"ר בפניהם איכא תרתי דאיכא ג"כ דאלים הנדר דיש הוכחה דדעתו לאלומי דאל"כ ל"ל ברבים ואי משום נדר על דעתם הא יכול לידור בינו לבין עצמו ע"ד פ' ופ' כנ"ל ובע"כ למ"ד ברבים בבעל אין הפרה כ"ש עד"ר דאיכא תרתי וא"ש דתוס' לשיטתייהו בסמוך בשם ר"ת דבעד"ר א"צ בפניהם דוקא ובעד"ר איכא תרתי שנדר על דעתם וגם דאלים הנדר ולטעם אלומי אין הפרש בין בעל לחכם וא"ש דלר"נ דס"ל ברבים אין הפרה בבעל משום דאלים הנדר גם בעד"ר אין הפרה והבן, והרשב"א בשם י"מ ס"ל דבעד"ר צריך בפניהם דוקא וליכא טעם לאלומי בעד"ר רק משום דנדר עד"ר וי"ל שפיר אפי' למ"ד נדר ברבים אין הפרה לבעל אבל בעד"ר יש הפרה לבעל וכמו"ש הרשב"א ולפי פשוטו יש הוכחה להרשב"א בשם י"מ