בית יחזקאל (מיכלסון) שמז

ר"ה דעל כרחך רב הונא סובר דאינה חוששת לאיסור שעה אחת כיון דאמר ניסת אין מדירין אותה עיי"ש וקשה מנ"ל לתוס' לדייק כן דילמא סובר גם ר"ה דחוששת לאיסור שעה, ואי משום הא דאמר ניסת א"מ אותה היינו משום דר"א דיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור, אלא ודאי דגם אליבא דר"א יש פשיטות דצריכין אנו לבוא לסברא זו דלאיסור שעה אינה חוששת כנ"ל, וכן הי' פשיטות להש"ס אליבא דר"נ דאינה חוששת לאיסור שעה אחת והבן: א"כ מיושב שפיר דברי רש"י ז"ל דבתוס' דף ל"ד ע"א ד"ה ונודרת כ' דאם תאסרה כל פירות שבעולם אז הוי רק איסור שעה ולאיסור שעה אינה חוששת עיי"ש, וא"כ מיושב שפיר כיון דר"נ סובר דלאיסור שעה אינה חוששת ורש"י ד"ה וחכם וכו' קאי אליבא דר"נ דסובר אין צריך לפרט לכך נקט מין פירות פלוני, דאי כל פירות שבעולם הוי רק איסור שעה אחת כדברי התוס' הנ"ל, אבל ברש"י ד"ה משום אסורא קאי לר"פ דסובר צריך לפרט שפיר כ' דיהי' האיסור מכל פירות שבעולם, ואף דהיא איסור שעה אחת דדילמא ר"פ ס"ל כמשנתינו דגם לאיסור שעה אחת חוששת והבן: ולפי"ז ההילכתא עולה יפה כר"ה דאי כר"נ הא קשה ניסת ודאי מיפר לה בעל ואי שנתרץ דשתאכל לאלתר בפנינו ז"א דהא ר"נ סובר ג"כ דאינה חוששת לאיסור שעה, ואי לתרץ עד"ר ז"א כמו שתי' חו"ז העיר מגרש דאכתי שמא תעברה פ"א ואז יש התרה והפרה לנדר עד"ר כנ"ל, ומוכרח ר"נ לתרץ רק דמדרינן לה ברבים, ואנן קיי"ל כאמימר דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה ולכך הלכה כר"ה ועיין תי' נפלא בעיר מגרש דצ"ד ע"א ועיין מה שהעתקתי לקמן מעיר מגרש ובשם אביו הגה"ק ז"ל: י) בתוס' ד"ה וליחוש כו' הק' למה מק' הגמ' על ר"ה הא גם על המשנה קשה ליחוש דילמא אילא לגבי חכם ע"ש, ולענ"ד דבשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ד' הק' על ר"ה בניסת יש אופן להדירה בנזירות שמשון, ומחדש דהא דנ"ש ליתא בשאלה דוקא בהתרת חכם משום דעוקר הנדר מעיקרא, ואין שייך בנזירת שמשון שהי' ע"י מלאך, אבל בעל יכול להפיר לאשתו אף בנ"ש משום דמיגז גייז, ועיין במשל"מ ה' נזירות והמפורשי' הק' א"כ מאי מק' הגמ' וליחוש כו' הא חכם אינו יכול להתיר נ"ש דלית מאן דפליג על גמ' סוף מכות, ותי' עפ"י טעם המהרי"ט משום דבעל מיגז גייז וחכם עוקר מעיקרו וכאן בנדר לגבות כתובתה דכבר מקשה בשו"ת המיוחסת להרמב"ן סי' רנ"ה על הגמרא דידן ניחוש דלמא תיזול לגבי חכם הא לית לה חרטה דמעיקרא ולא פתח דהא אי לאו דאסרה פירות אנפשה לא הוית שקלה כתובתה ותי' כיון דהנדרים אינם מחמת עצמה רק מחמת קנס ואונס אינם נדרים חזקים ואפי' בחרטה דהשתא סגי עיי"ש ולכך כיון דחכם ג"כ אינו עוקר מעיקרא: יוכל ג"כ להתיר אף נזירות שמשון, וא"כ ניחא דעל המשנה לא הי' קושי' ליחוש דלמא אזלה לגבי חכם דהא הי' נוכל לומר דמדירין אותה בנזירות שמשון, אבל לר"ה דסובר דבניסת אין מדירין אותה וע"כ יוצא לנו מדברי ר"ה חידושו של המהרי"ט דבעל מיפר אף נזירות שמשון ויוצא לנו דגם חכם בנדר כזה יש לו דין בעל דמיגז גייז ויוכל להתיר אף נזירות שמשון א"כ מקשה שמא חכם יתיר לה והבן: יא) דף ל"ו בתוס' ד"ה אמר אמימר וכו' ומדאדרי' ר"א נמי לההוא מקרי דרדקי וכו' י"ל דחפץ יותר בע"ד רבים בכדי שיועיל היתר לעת הצורך לדבר מצוה כי נדר ברבים אין מועיל היתר אף לדבר מצוה כמבואר בתוס' לעיל ד"ה אבל: יב) בתוס' ד"ה אבל נשאת וכו' וי"ל דלענין נדרי אשתו. אין לחלק בין ברבים בין עד"ר וכיון דלר"ה