בית יחזקאל (מיכלסון) שמד

לב"ד כנ"ל נכון עכ"ל וא"כ מיושב דמק' הגמרא דייקא לרב הונא דכרב רבו ס"ל דכתיבה דאורייתא וליכא טעם משום חינא וצריך להחמיר בשבועת אלמנה וניחוש דילמא אזלה לגבי חכם ולפי"ז מיושב קושיות הכ"ס שם ד"ה אמר ר"ה ל"ש אלא שלא ניסת וכו' הקשה תוס' ידירוה שלא תאכל ככר זה וכו' והעלה דלאיסור שעה לא חששה ויש להק' א"כ מאי מקשה ש"ס כי לא ניסת נמי י"ל בלא ניסת סומכין על איסור שעה ג"כ משום תינא וזה בכלל תקנת ר"ג משום תק"ע שסומכין על איסור שעה אבל בניסת כבר דליכא עוד משום חינא שכבר ניסת ועיין א"ע סי' ק"ב בניסת כבר אין נזקקין לגבות מקטנים דליכא עוד חינא ועיין ח"מ שם וכן י"ל לענין נדר באיסור שעה וכו' עיי"ש, אבל לדברינו ניחא דר"ה כרב רבו ס"ל דכתובה דאורייתא ואין הטעם משום חינא כלל ולפי"ז מיושב קושיות הכ"ס ד"ס ע"א ד"ה ואתיישב אליבא דר"נ דהא ר"נ כשמואל רבו ס"ל ומשום תינא וכעין תי' הכ"ס והבן: ו) הרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' אישות פסק דאלמנה שתובעת מזונות צריכה ג"כ שבועה והקשה הרמב"ן דא"כ אמאי הוצרך כאן לטעמא דתובעת כתובתה אין לה מזונות הא בלא"ה אין לה מזונות משום דנמנעו מלהשביעה על המזונות כמו דנמנעו להשביעה על הכתובה וממילא איך יתנו לה מזונות ולענ"ד לתרץ דהנה כבר כתבתי ליישב קושיות התוס' ד"ה ליחוש וכו' דרק על ר"ה הקשה הש"ס ולא על מתני' משום די"ל דהשבועה הוא רק משום בירור דכל היכא דאיכא לברורי ע"ש ולפי"ז י"ל לפי תי' הזכרון שמואל בשמעתין קושיות התוס' בהא דאלמנה צריכה לישבע הא הוי תוך זמנה ותירץ דאאפת"ז הוא משום רוב ואף דאין הולכין בממון ב"ר הא איכא גם חזקת חיוב אבל בכתובה ליכא חזקת חיוב דהא החזקה לא נתבררה בשעתה ולכן י"ל דזאת כוונת הפוסקים דס"ל דלענין מזונות אינה צריכה שבועה דהא בזה שפיר אמרינן אאפת"ז והוי רוב, וגם איכא חזקת חיוב מזונות מעת הנשואין, אבל הרמב"ם דחולק וס"ל דגם לענין מזונות צריכה שבועה יש לומר משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן כמו דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, וזה דוקא במקום דיכולה לישבע אבל כאן כיון דלא נתנו לה הכתובה דלרב אין להאמין לה בשבועה, אז שפיר תבעה מזונות ואין לומר דאין להאמינה בשבועה על מזונות דהא כיון דכל עיקר השבועה הוא לברר, א"כ במקום דאין לברר באמת מגיע לה מזונות מטעם דאאפת"ז ובמזונות איכא חזקת חיוב דדוקא לענין כתובה כיון דלא נתבררה בשעתה, אבל מזונות צריך ליתן לה, לכך קאמר דאין לתת לה מזונות מטעם דאשה התובעת כתובתה אין לה מזונות והבן: ז) בגמ' רב נחמן אמר אפי' ניסת וכו' עיין בס' כתי"ק עיר מגרש בשמעתין לחמי זקיני הגאון מאור הגולה זי"ע מו"ה ישראל יונה לנדא זצ"ל אבד"ק קעמפנא שכ' וז"ל בתוס' ד"ה אבל נשאת וכו' בא"ד וי"ל שאינה חוששת וכו' עיין בס' מהר"ם שיף שהקשה בגמ' ל"ל דמשני הגמ' לר"נ דמדרינן ברבים הא י"ל דר"נ כקושי' התוס' ס"ל כפשוטו דכך חוששת לאיסור לשעה אחת יעו"ש דקושיא זו אינו קושיא כ"כ די"ל דמשני הא כיון דקושטא דמלתא לר"נ נדר ברבים אין לו הפרה ע"ש ועדיין קשה טובא על הפוסקים דפסקו כר"ה ולא כר"נ הא הילכתא כר"נ ועיין בס' פני יהושע שתירץ דלכך נאדו מדר"נ דלר"נ צ"ל נדר ברבים אין לו הפרה וקי"ל כאמימר לקמן דנדר ברבים יש לו הפרה וקשה טובא הא יש לקיים גם הלכתא כר"נ, דר"נ אתי שפיר אפי' לאמימר דנדר ברבים יש לו הפרה וכקושי' מהר"ם שיף וזה תמוה מאוד וכו' עכל"ק, ולענ"ד ליישב בהקדם מה שכ' בס' עיר מגרש שם ד"ה דמדרינן לה ברבים רבים תמהו מה דלא משני ע"ד רבים דלכ"ע אין התרה ולחד