בית יחזקאל (מיכלסון) שמג

פרעתי, ומאן דסובר הטוען אחר מעב"ד לא"כ סובר כר"א דכותבין שובר ודלא כר"פ, ומאי פריך אליבא ב' דיעות, ונ"ל לתרץ דיהי' מוכרח דר"פ בעצמו סובר הטוען אחמעב"ד לא א"כ, דהאס"ז הק' אמאי לא פריך וניחוש דלמא כבר פרע לה בעלה כיון דאין לה כתובה ומתרץ ב' תירוצים חדא דאיירי שתבעה הכתובה תיכף אחר מיתת הבעל ולא חיישינן שמא פרע בעלה בחיים דאז הוי תוך זמנו ואין אפת"ז, ועוד דהלכה כמ"ד הטוען אמעב"ד לא"כ וא"כ אינו יכול לטעון פרעתי כבר ע"ש היוצא מזה דאף למה דמשני ר"פ ק' קושי' א"ז וניחוש שמא פרע הבעל כבר וצ"ל כשני תי' הנ"ל, והנה ר"פ אומר בב"ב עביד אינש דפרע בגו זמניה ולא אמרינן לר"פ חזקה אאפרת"ז, וא"כ לפי"ז נסתר תי' ראשון של אסיפת זקנים לר"פ, וצ"ל כתי' השני דר"פ סובר כמ"ד הטוען אמעב"ד ל"א כלום, ופריך הש"ס שפיר כיון דר"פ בעצמו משני במקום שאין כותבין כתובה ואין כותבין שובר וסובר כמ"ד הטוען אמעב"ד לא"כ וניחוש דלמא מפקא וכו' עכ"ל, [ועיין בס' שירת ישראל אות ל"ב, ובמאסף תרנ"ז סי' קל"ו] ולפי סברת התוס' לענין פדיון ואם נאמר כן גם בכתובה א"כ נסתר ד"ק בישוב התוס', וע"כ דכתובה לא דמי' לפדיון והבן: ד) בתוס' ד"ה ליחוש וכו' משמע דאדר"ה פריך אבל אי לאו דר"ה וכו' ויש ליישב דבכ"ס דנ"ט: מרפה"ס אבל חוץ לב"ד משביעין אותה ורב אמר אפי' חוץ לב"ד א"מ אותה כ' י"ל דפליגי בפלוגתא אי אפת"ז או לא שמואל ס"ל אא"פ ת"ז ושבועה זו דאלמנה דתוך זמנו וכ' התוס' משום דתנאי ב"ד הוא חוששין אפי' ת"ז מ"מ ליכא חשש דרבנן כ"כ כמו לאח"ז בכ"מ לכן הקילו עלה להאמינה בשבועה קלה דחוץ לב"ד ורב ס"ל א"פ ת"ז בדין הוא שלא תטול בלא שבועה לכן ס"ל דבשבועה קלה שחוץ לב"ד לא תגבה וכיון דקיי"ל אאפת"ז ממילא הלכתא כשמואל דמשביעין אותה חוץ לב"ד וסגי בשבועה קלה כזו עכ"ל וא"כ מיושב שפיר דעל המשנה לא הי' קושי' וליחוש די"ל דס"ל למשנתינו דאאפת"ז ובדין הי' לתת לה בלא שבועה ונדר, וכל ענין שבועה ונדר הוא רק לתוספת בירור כמו דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ולכן אין לחוש שהלכה לחכם להתיר דמה נוכל לעשות יותר הא באמת מגיע לה עפ"י הדין בלא שבועה ונדר, אבל ר"ה דסובר דניסח אין מדירין אותה דחושש שמא יפר לה בעל משמע דר"ה סובר דכל עיקר נתינת הכתובה הוא על יסוד הנדר ומה גם דר"ה כרב רבו ס"ל כמבואר בתוס' ע"ז דנ"ו וסובר אדם פורע ת"ז ורק על הנדר אנו סומכין לחת לה כתובה ובמקום דאיכא חשש כל דהוא אין נותנים לה הכתובה על יסוד הנדר וא"כ גם קודם שניסת ליחוש דילמא אזלה לגבי חכם והבן ובגוף דברי הכ"ס יש לדבר מסברת התוס' ב"ב ד"ה ע"ב הנ"ל דכאן בכתובה לכאורה כולם מודים דאא"פ ת"ז שמא לא יבוא לידי חיוב: ה) עוד יש ליישב עפ"י מש"כ בכ"ס שם דנ"ד ערב דרב ושמואל לשיטתי' אזלו דרב הא ס"ל כתובה דאורייתא כמ"ש הרא"ש (כתובות יו"ד ע"א) ובש"ס שם מבואר דשמואל ס"ל כתובה דרבנן ונ"ל אי כתובה דרבנן אם לא נגבה כתובה לכל ארמלתא איכא משום חינא דעיקר תקנת כחובה דאלמנה משום חינא הוא ואי נחשוד כל אלמנה ולא גבי' כתובתה מיעקרא כל כתובת אלמנה ואיכא משום חינא ולכן שמואל דס"ל כתובה דרבנן ס"ל דמשביעין אותה חוץ לב"ד דבע"כ לנו להאמינה בשבועה קלה כזו ורב לטעמיה דס"ל כתוב' דאורייתא ולא נתקנה התקנה משום חינא וחוב דכתובה ככל חוב דעלמא וכיון שצריכה שבועה צריכה שבועה ככל תובע שחייב שבועה בב"ד וכו' ולהלכתא דפסקי' דכתובה דרבנן ממילא נקטי' כשמואל דנשבעה חוץ