בית יחזקאל (מיכלסון) שמב

שטרות ח"ז דג"כ צריך לישבע עי' בתי' הרי"ם, ולענ"ד לתרץ דבס' ט"ג הק' על הפוס' שהקשו אליבא דר"ל דאאפת"ז ולכאורה למ"ש התוס' ב"ב דף ה' ע"ב דבפדיון הבן גם אביי ורבא מודו כיון דאפשר שלא יבוא לידי חיוב לכ"ע א"א פורע ת"ז א"כ לא הוי צריכה לאקשויי אליבא דר"ל דוקא דהא כתובה דמי' להתם שמא תמות בחייו ולא תבא לידי גבי' ע"ש, ופשוט י"ל דהן אמת דקושי' התוס' הוא גם לאביי ורבא אבל מ"מ מקשים בתוס' אליבא דר"ל דהקושי' פשיט יותר בלי כל סברא ותידוש דין, ועל זה תירצו דיש לחוש דצררי אתפסה ואף לריש לקיש דהוא בעל המימרא דאאפת"ז עכ"ז יש לחוש בכתובה ואף בתוך זמנה צריכה לישבע ושוב הק' דמה מק' הגמ' מאי איריא אלמנה לימא דנקט אלמנה אע"פ שהיא תוך זמנה, וא"כ לא קשה קו' המפורשים דנימא דקאי לאביי ורבא וליתני בשאר שטרות תוך זמנו דג"כ צריך לישבע, ז"א דהא באמת יש לנו סברת התוס' דבכתובה הוי לאביי ורבא תוך זמנה כמו לריש לקיש כיון דדילמא לא אתי' לידי גוביינא ולידי חיוב וא"כ אכתי הוי אלמנה רבותא יותר דאף דאיכא סברא הנ"ל דאינו פורע בתו"ז כמו בפדיון בכור עכ"ז יש לחוש לצררי, ואף דקושי' התוס' הראשונה לא קאי אליבא דאביי ורבא היינו משום דעדיפא להם הקשו אליבא דר"ל אבל לפי תירוצם שפיר הקשו קו' השני' דאף אליבא דאביי ורבא הוי רבותא יותר באלמנה דהא הדין אמת דבכתובה דשמא לא יבוא לידי חיוב יש סברא דאינו פורע ת"ז ועכ"ז אלמנה נשבעת כנ"ל והבן: ב) ובגוף קו' הט"ג וכ"ס דלמה לא הק' תוס' אף לאביי ורבא כמו בפדיון, י"ל דדוקא פדיון אינו משלם לכהן ת"ז דילמא לא יבוא לידי חיוב, אבל כתובה מה לו לחוש אם ימות הוא א"כ מגיע לה כתובה ולא תתבזה אשתו בב"ד בתבועת כתובתה, ואם תמות היא בחייו ולא יתחייב כתובה א"כ ויחזר אליו הכתובה מצד ירושה דבעל יורש את אשתו: והנה בגוף קושיות התוס' והא לא נתנה כתובה ליגבות מחיים וחזקה א"א פורע ת"ז ליפרע בלא שבועה י"ל בסברת הבאר יעקב סי' ע"ח בשם ס' ברית שלום דאם טוען הנתבע שפרע בגוי זמנו פורתא פורתא כדי שלא יתחייב כל החוב בבת אתת אמרינן דנאמן שפרע בתו"ז ולא שייך חזקה ועיין בשו"ת שמן רוקח ח"א סי' ע"ז וא"כ יש לחוש ששילם לה בצררי פורתא פורתא ואפשר דלכך לא מקשה תוס' לאביי ורבא דאפשר דתוס' סוברים הא דפורתא פורתא רק לענין הסברא דשמא לא יבוא לידי חיוב דאביי ורבא מודים דאפת"ו ע"ז שפיר יש סברא דפורתא פורתא משלם בת"ז והבן: עוד י"ל דבכתובה יש סברא דפרע ת"ז שלא יפסיד מזונות דהא קיי"ל כאנשי גליל דהיורשים אינם יכולים לסלק כתובתה בע"כ ולכן מקדים א"ע ופרע, ומצאתי בזה בט"ג ועיין כסברא זו בשו"ת חתם סופר תתו"מ סי' קמ"ד דאם ההלואה הוא על היתר עיסקא י"ל דמשלמין בתוך זמנו ליפטר מרווחים ועיין בשו"ת מהרי"ט חו"מ סי' קכ"ד ובכנה"ג הגב"י אות ד' חחו"מ סי' ע"ת, ועי' בהר"ן ר"פ האשה שנתארמלה, ובס' חידושי הריב"ש ד"ת ע"ב מזקני הגה"ק זי"ע: ג) והנה ראיתי בכ"ס שתי' בסברות דכתובה לא דמי' לפדיון, ויש סברות יותר לומר דפרע בת"ז, ודוקא לר"ל הק' בתוס' קושייתם, ומצאתי סעד דע"כ איכא מ"ד דסובר אפב"ז גם בכתובה, ממש"כ תו"ז הגה"ק מקעמפנא בעל מעוה"ב בתי' לכתובות דט"ז: וליחוש דלמא מפקא עדי הינומא בהאי ב"ד וגבי' והדר מפקא וכו' פי' למ"ד הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום, ולר"פ דמשני אין כותבין כתובה פריך וע"ש בתוס', ותמה באס"ז דלמא ר"פ דמשני לעיל במקום שאין כותבין כתובה סובר דיכול לטעון, אחר מעב"ד