בית יחזקאל (מיכלסון) שמא

מצות קדישא ואבדלתא לא דחיא ואי לא הוי אלא מדרבנן היכי מצינן למימר דלא חיילא נזירות עלי' וכו', וכ"כי גם המורה בפרדס שחיבר [כונתו בודאי לפרדס לרש"י ז"ל ורש"י לשיטתו] דהא תניא זכור וכו' זכרהו על היין בכניסתו לאו דוקא יין אלא ה"ה פת יכול לקדש עליו ואורחא דמילתא נקט יין המשמח אלקים ואנשים ואפי' אם נדור הוא מערב שלא לאכול יכול הוא לקדש על הפת ולאכול דאין שבועה בתוך שבועה ומושבע ועומד מה"ס הוא שיקדש ואין קידוש אלא במה שהוא קובע סעודתו או פת או יין וכו' מיהו אנן לא שרינן לכתחילה שיקדש הנזיר על היין וישתה אלא יקדש על הפת ויפטר מן היין אבל אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות ואם אין לנזיר פת יקדש על היין לכתחלה וישתה דאין גזירות חלה על היין קידוש וכו' אבל קשיא לי וכו' ותו היכא מתמה תלמודא על קידושא ואבדלתא נהי דבקידושא הוי מושבע דנפקא לן מזכור אבל באבדלתא מי הוי מושבע אטו הבדלה מדאורייתא הוא והרי לא תקנוה, אלא אנשי כנה"ג כדאמרינן בברכות דל"ג בתחילה קבעוה בתפלה וכו' עיי"ש ועתה נדפס מחדש ס' מנחת יהודה על המכריע והאריך שם בענין זה עיי"ש באורך: ו) בדף י"א, סיפא אתאן לד"ת הק' בחי' הר"ן לשבת אמאי מפסיקין לק"ש הא קי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה וי"ל דשאני הכא דיכול לקיים את שתיהן עכ"ל, והנה זה הוא דעת התוס' סוכה דכ"ה, אבל הר"ן שם חולק, ועי' תוס' ב"מ דכ"ט, ובמג"א סי' ל"ת, ובהריטב"א קידושין דל"ב, ובתוס' ב"ק נ"ו, ובס' מלה"ר בסוגיא דעוסק במצוה אות א', ב', גם יש לדבר בזה עפימש"כ בס' ערוגת הבושם סי' כ"ח לתרץ ק' תוס' שבועות דל"ד, דעוסק במפמ"ה, רק במצוה כיוצא בה, אבל במצוה שבין אדם למקום לא מפטר מבין אדם לחבירו, ועיין בשו"ת שם ארי' תאע"ז סי' צ"ז, [ויש לדבר בזה ממש"כ ביפ"ת פ' שמיני בפי"א] ובשו"ת שערי דעה חאו"ח סי' נ"ז, ובס' נחלת יעקב פ' ראה, ובסברא דאם אין המצות שוח וי"ל דגם בק"ש דאינו שוה לת"ת עפ"י גמ' ברכות ד"כ דהי' הו"א דק"ש משום דאית בי' עומ"ש לחיובי נשים ע"ש, או עפ"י סברת ס' בית מנות פ"ג מה' סוכה דאותן שאומנתן לכתוב תמיד ס"ת ותפילין אם יהי' פטורין מכה"מ וכו', וכן כאן דקאמר הגמ' כגון רשב"י דתורתו אומנתו, עוד י"ל דדוקא בעוסק במצוה זו פטור מאחרת, אבל אם מפסיקין מת"ת לק"ש הוי כמו עוסק במצוה זו גופי' כיון דזה שינון וזה שינון כסברת הירושלמי פ"א דשבת ה"ב הטעם דרשב"י דאין מפסיקין לק"ש, כן י"ל לש"ס דילן דרשב"י הי' מפסיק לק"ש מבום דהוי שינון, ולא נקרא שמניח מצוה א' בשביל לעשות אחרת ויש להסביר זאת עפמש"כ בס' קול סופר סוכה פ"ב מ"ד, [ועיין לעיל סימן נ"א עוד בסוגיא זו]: והנני אביך דור"ש. סימן נג ב"ה י"ח אדר תרמ"ו קרסניברארד. לכבוד י"נ מחו' וש"ב הרב הגאון הגדול המפורסי' וכו' מוהר"ר יעקב שור שי' אבד"ק ולאדמיר, וכעת בקיטוב. א) אחדשכ"ת, בנוסעי אתו בצוותא חדא בשבוע העבר לעיר לאדמיר, ולקיים ובלכתך בדרך, בין השיחים בד"ח, דברנו בסוגיא דגיטין דל"ד, ודל"ה, בקושי' המפורשים בתוס' ד"ה אין אלמנה נפרעת וכו' דמאי מקשו, דילמא באמת קושי' הש"ס הוא אאביי ורבא דסברי אדם פורע ת"ז, ופריך שפיר ליתני בשאר