בית יחזקאל (מיכלסון) לג

שגיאה על ידו, ע"כ דחטא במזיד במעשה בלהה, ועי' בס' תורת יצחק ויגש, ובס' דבש וחלב, ובס' בית אברהם, ובס' כתנות אור, ובס' ברכת אברהם וישב: ובפ' ויחי אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, דהק' בס' תפוחי זהב שהזכירו פשע שהוא מרד וחטא שהוא שוגג ע"ש, ולדברינו ניחא דהשלכה לבור, כשהוא לעצמו, הי' מזיד ופשע, וזה כי רעה גמלוך, כי הוא בא לראות שלומם: כנא' לך נא ראה שלום אחיך, והמה גמלו לו דעה, ומזה בא המכירה שהי' שוגג, כי המה לא מכרו אותו רק כגרמתם נמכר בנ"ל, ועד"ז מיושב הקושי' בס' כלי יקר ויחי בהא דאנא שא נא ע"ש והבן, ועי' בס' ריח דודאים ר"ב: ועוד י"ל בזה מעולם לא חטא וכו' ע"ד גמ' (שבת דנ"ה) האומר ראובן חטא וכו' טועה, דלא קאי על האומר, דזה גם רשע מיקרי, ולא דק טועה, והוא ב"ש מר"נ שא' על מנשה המלך חברינו, דק טועה קאי על ראובן, שלא הי' חטא מצידו רק טעות, כחז"ל עלבון אמו תבע, והוא מצד כיבוד אם, אכל הי' חטא נגד כיבוד אביו, אבל כיון שאנו רואין שרצה לקיים כיבוד אם ותבע עלבונה, בודאי הי' רוצה לקיים כיבוד אב, דקיי"ל אמרה לו אמו השקיני מים וכו' שאתה ואמך חייבים וכו' ובמדרש שהי' משמש את אביו, דק דטעה והי' סוכר דרצון אביו יסכים לזה בפי הסברא שתהי' צרת אמו וכו' ע"ש ברש"י וישלח, וזה שטעה ברצון אביו, ועי' בבר"ר פע"ט וידעת כי שלם אהלך, מעשה ראובן וכו' ובמת"כ שם, ועי' בס' אך פרי תבואה ויצא, ונודע דחטא הוא שוגג, וזש"א מעולם לא חטא אדם וכו', כי אם אמנם קין עשה תשובה, היינו על מזיד, אבל שיעשה מי תשובה על חטא ושוגג וטעות, חידש ראובן, וכן הושע שא' שובה ישראל, היינו מדריגת ישראל, שאינו עושה במזיד, רק כי כשלת בשוגג, ועי' בס' ילקוט הגרשוני (איכה ה' ז') בשם זקני הפלאה פי' אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, היינו בדורות הראשונים. אפי' חטא אדם מישראל בשוגג כבר לא הי' נחשב לכלום, ובזמנינו אפי' עון מזיד אם יעבור איש בכ"ז בתוך חשובי הקהל יתיצב, וז"ש אבותינו חטאו ואינם נחשבים עוד לכלום, ואנחנו עונותיהם מה שהיה אצלם עון ג"כ סבלנו ע"ש, ובס' אהל נפתלי אות די"א סיפור נפלא בזה, ובפי' יוד"ע וישלח: בס' עבודת ישראל בחי' ליוה"ב מביא בשם האברבנאל שהק' למה הכה"ג בהכניסו את הכף והמחתה לפני ולפנים הניחם שם עד אחר גמר עבודת היום הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא הכף והמחתה וק' בשלמא המחתה היתה צריכה להיות שם עד גמר עלות עשן הקטורת, אבל הכף הי' לו להוציא תיכף כראשונה אחרי אשר נתן את הקטורת על האש לפני ד' ע"ש, ולענ"ד דהוא להוציא מדעת הצדוקים. לכנוס כענן, וא"כ לשיטתם לא היה צורך כלל להכניס הכף, בי קודם שנכנס הכהן לק"ק כבר נתן הקטורת על הגחלים במחתה (עי' יומא פ"א מ"ה, וכרע"ב שם פ"ה מ"א), לכן עושים להיפך, דלא די שמכניסין הכף לתת על הגחלים בק"ק פנימה, אלא גם משאירים הכף בפנים, כעת שהוא ככר ריקן, עד כניסה ויציאה מיוחדת, והוא מן הקצה אל הקצה, כמו (כמנחות פ"י מ"ג) גבי קצירת העומר להוציא מדעת הצדוקין, ועי' חגיגה (פ"ב מ"ד), ושם כס' קול סופר, ובמ' פרה (פ"ג מ"ז), ובהרמב"ם ה' פרה אדומה פ"א, ובפנים יפות (אחרי ט"ז ב"ג), ובס' בני יששכר לשה"ג שנקרא שה"ג להוציא מלבם דממחרת השבת היינו שבת בראשית, ובחולין (נ"ג ע"ב) לפרסומי מילתא דאיסורא, ובס' מגיד משרים ויקהל, ובס' זכרון ירושלים פ"ב אות מ"ז ובהסכמתי שם: אגב אביא בזה עוד איזה ענינים מרשימות קרלסבאד שלי, במדרש שה"ש (א' א')