בית יחזקאל (מיכלסון) שלט

יו"ט במשנתינו דהא דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה דמוקי הגמ' דסיפא אתאן לד"ת מיירי בליכא שהות ואם כן י"ל דהירושלמי מיירי באיכא שהות דאז רשב"י לא הפסיק גם לק"ש שוב ראיתי דהעיר קצת בזה בס' קרבן נתנאל בהרא"ש שבת פ"א סי' כ"ו וכ' וז"ל ועיין תוס' פ"ק דמ"ק דף ט' שהביאו ירושלמי דרשב"י אפי' לק"ש לא הפסיק, איכא לאוקמיה בדאיכא שהות, וע"פ דרך זה יש להשוות הירושלמי והבבלי ודלא כראנ"ח בדרשותיו פ' שמיני עכ"ל, אכן אם נאמר דהירושלמי חולק על הבבלי בזה שוב יקשה קושיות התוס' מהא דלקמן דף ע"ג אכן ראיתי בס' מגיד תעלומה לברכות שמביא דברי הירושלמי הנ"ל וכ' וז"ל ר"י בשם רשב"י כגון אנו וכו' אפילו לק"ש אין אנו מפסיקין, הנה הקשו בתוס' המפרש הא אמרינן בגמ' דידן בשבת כי מטא זמן תפלה הוה מכסי ומצלי נראה דלק"מ דודאי א"א לומר שלא היו מפסיקין מלמודם כלל כרגע והרי צריכין לאכילה ושתי' ושינה וכל דבר ההכרחי, והנה כשהגיע זמן תפלה בעת שהיו מופסקין בלא"ה אז היו מכסים א"ע ומתפללים אבל כשהגיע זמן תפלה באמצע לימודם לא היו מפסיקין עכ"ל וכ"כ בס' מגיד תעלומה שם דף מ"ט ע"ב על דברי הירושלמי שם בד"ה ולא מודה ר"ש שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב וכו' לכאורה למה מקשה מעשי' ולא מעיקר יום המצוה אבל הוא לפימש"ל דהרי מבואר בגמ' דידן דרשב"י גופי' בעידן צלותא הוה מכסי ומצלי עכצ"ל כמש"ל דבהגיע זמן תפלה בעת אשר הי' מופסק בלא"ה מד"ת אז הי' מכסי ומצלי א"כ מקיום כל המצות אין קשיא דבעת אשר הי' מופסק והגיע זמן איזה מצוה הי' מקיימה משא"כ עשיית הסוכה הנה מן הצורך לעשותה קודם חיובה הנה לסברתו לפי הנ"ל אין להפסיק: ד) בגמ' שבת ד"ט ע"ב הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות ביום טובא והקשה הפנ"י דאכתי כי איכא שהות ביום טובא מאי הוי הא קיי"ל בכל התורה כולה זריזין מקדימין למצות אף בדבר שזמנו כל היום או כל הלילה ועוד דבפסחים בפ"ק אמרינן נמי לענין בדיקת חמץ דלא ליפתח באורתא דתליסר דנגהי ארביסר אע"ג דאיכא שהות טובא כל הלילה וכו' עיי"ש שתי' בשני אופנים או די"ל דנהי דזמן מנחה מתחיל ממנחה גדולה אפ"ה עיקר זמנה אינה אלא בשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן הקרבת תמיד ברוב השנה, ולכן גם משום זריזין ליכא במנחה גדולה או דעיקר קושית הגמ' אהא דמחמרינן כולי האי דלא ישב לפני הספר אפילו קודם שהגיע זמנו דלא שייך לעשות גדר בקודם זמנו כיון דאיכא שהות עיי"ש דפח"ח ולענ"ד לתרץ דהנה רש"י כ' במשנתינו והא אפי' בחול נמי והא דתני הכא משום דדמי להא דתני גבי לא יצא החייט במחטו ע"ש עם חשיכה שמא ישכח ויצא משתחשך עכ"ל וכ"כ בפי' המשניות להרמב"ם אכן הקשה למה הקדים זאת המשנה על לא יצא החייט עיי"ש ולכאור' אינני מבין הלא גם בפ"ט דשבת כ' רש"י ז"ל ד"ה אמר ר"ע מנין לעכו"ם וכו' משום דבעי למיתני בהדיה מניין שמרחיצין את המילה כייל להו להנך דדמיין לה עכ"ל והרי גם שם הקדים לכל המשניות הללו שאינם שייכים לשבת דוקא ואח"כ סידר המשנה דמניין שמרחיצין וכו': אכן ראיתי בח"ס לשבת שכ' בד"ה לא ישב, נדחק רש"י מאי שייכות לכאן וקצת י"ל למ"ד סמוך למנחה גדולה ובתספורת בין אלעשה שהוא תספורת של כה"ג וקיי"ל כה"ג מסתפר מע"ש לע"ש שהמשמורת מתחדשת בו, ואין לגלח בע"ש מן המנחה קטנה ולמעלה עיין מג"א סי' רנ"א סוף סק"ה בשם האר"י ז"ל ועיין סי' ר"ס ס"א דכל אדם מצוה לגלח בע"ש אם שערות ראשו גדולים וא"כ שייך הך דינא לע"ש (והנה לכאורה לדברי הת"ס יש ליישב קצת מה שדקדקתי במשנתינו דהו"ל