בית יחזקאל (מיכלסון) שלח

להודיעו דאילו שמע דבר זה לא היה אפשר לו לומר שיתן המתנות למי שיאמר לו מלתא חדתא דממ"נ אם יאמר לו האדם דבר משמי' דרב מה שהוא כבר שמע מה יעשה אם לא יתן לו ויאמר לו שכבר שמע הרי זה אסור כנ"ל, ואם יתן לו המתנות אע"פ ששמע כדי שלא לומר שמעתי א"כ צריך ליתן לו במתנה כי באמת אינו חייב ליתן לו מחמת שדבר זה אין אצלו מילתא חדתא ומוכרת ליתנו במתנה והנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, וע"כ צריך הוא להודיעו שנותן לו במתנה ובע"כ משום שכבר שמע דבר זה, וזה אסור, ומזה ידע רבא ב"מ שפיר שר"ת לא היה שמע עדיין דבר זה מה שא' רב דהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו דאילו הי' יודע מילתא דא דרב לא הי' אומר כן ודפח"ח, ממילא מיושב הא דלא אמר רבא מימרא אחרת משמי' דרב, משום דמימרא אחרת לא הוי לי' למידע דר"ח צא שמע עוד ושיהי' אצלו מילתא חדתא, ועיין דבר יקר בס' דברי שאול על אגדות הש"ס שבת ד"י, ובס' קרבן תודה שבת שם, ובס' תורת משה פ' בשלח: ב) אגב אכתוב לך איזה חי' בסוגיא זו, בשבת ד"י מתקיף לה ר"ש טריחותא, ועוד ליקו הכי ע"ש קושי' התוס' דמתורץ רק קושי' שני', ולענ"ד עפימש"כ בס' בית ישראל למס' שבת מהגה"ק המגיד מקאזניץ ז"ל בגמרא טריחותא למיסר אדלעיל לא הוי מצי להקשות דתני משיתיר חגורה וכו' דהוי אמרינן דבאמת לאו טירחא הוא אלא דהתחלת סעודה מקרי, אבל הכא דתני לא מטרחינן שפיר מקשה וק"ל, וא"כ י"ל באמת כונת הגמ' בקושי' שני' ועוד ליקו וכו' היינו ועוד אף דתתרץ לי שאין לדקדק בלשון מטרחינן וכמו בהא דלעיל דצא תני משום טרחא רק דגם בלא טירחא הוי התחלת סעודה א"כ עכ"פ איכא קושי' אחרינא דליקו הכי ולמה נקרא התחלת סעודה הא יוכל להתפלל כמו שהוא עומד עתה וא"כ הקושי' הראשונ' ממילא מתורץ ועיקר הוה כונת הגמ' להקשות קושי' שני', וע"ז מתרץ הכון וכו', ולפי"ז מדוקדק לשון התוס' שכ' ולא חייש לשנויי קושיא קמייתא ולא כתבו בלשון קושי' וא"ת למה לא משני קושיא קמייתא, רק דכונת התוס' הוא כנ"ל בניחותא, היינו דלא חייש לתרץ קושי' קמייתא כיון דאין הקושי' כ"כ נחשב להגמ' אחר דהגמ' מקשה קושי' שני', ועיין תי' הפ"י, ובס' מרום הרי"ם ד"ד: ויותר ניחא לי עפ"י מש"כ בס' שארית הברכה בחי' לשבת שמצא בחי' הר"ן שכ' דאית דלא גרסי ועוד, אלא ה"ג טריחותא למיסר המייני' ליקום הכי ולצלי, כלומר אם הוא טורח לחגור יקום ולא יחגור ויתפלל עכ"ל, א"כ מיושב קושי' התוס' ופשוט, גם יש לישב עפימש"כ בס' עץ הדעת טוב ד"ה גמרא טריחותא, ועפ"י דבריו שם בתוס' ד"ה טריחותא, ועיין מה שתי' קושי' התוס' בס' שארית הברכה, ובראש יוסף שבת שם להג' בעל פרמ"ג, ובס' קרבן תודה: ג) בגמ' שבת א י"א ע"א אר' יוחנן ל"ש אלא כגון רשב"י וחבריו וכו' אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה וכו' הנה בירושלמי שבת פ"א ה"ב איתא ר' יוחנן אמר בשם רשב"י כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקין בת"ת אפילו לתפלה אנו מפסיקין וכו' עיי"ש והוא דלא כש"ס דילן דמבואר דלרשב"י מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ויותר קשה לי ממה שכתבו בתוס' בשמעתין ד"ה כגון רשב"י וחבריו והא דאמר לקמן דף ע"ג ע"ב כי הוה מטי עידן צלויי לביש ומכסי ומצלי ההוא מצלי היינו ק"ש עכ"ל וזה ניחא לפי המבואר בש"ס דילן דלק"ש גם רשב"י פוסק אבל לשיטת הירושלמי רשב"י גם לק"ש אין מפסיק א"כ קשה קושיות התוס' הנ"ל והנה לכאורה יש ליישב לפי מש"כ זקיני בתוס'