בית יחזקאל (מיכלסון) שלז

ט) ובמק"א כתבתי בהא דכ' רש"י שבת דף ט' ע"ב ד"ה אין מפסיקין וכו' ובגמ' מפרש בדאיכא שהות לגמור ועיי"ש במהרש"א שכ' דאין כוונת רש"י מדקאמר בגמרא במנחה לא שכיח שכרות דאין זה מקרי מפורש בגמ' ואפשר דר"ל דבגמ' מפורש דאיירי בדאיכא שהות ביום טובא דהיינו מנחה גדולה ולא איירי במנחה קטנה דליכא שהות ביום טובא כדאמר נימא תיהוי תיובתא דריב"ל עכ"ל ולכאורה יש לדקדק למה כ' בתוס' שם ד"ה אין מפסיקין ראיות דמיירי באיכא. שהות מהא דסוכה דל"ח ומהא דלקמן במנחה לא שכיח שכרות ולא כתבו הראי' שמביא רש"י מהא דמוקי במנחה גדולה דאיכא שהות טובא אכן י"ל לפימש"כ בתוס' שם ד"ה ואם התחילו דאפי' התחילו באיסור וכו' ויתיישב נמי הא דקשה בגמ' גבי לימא תיהוי תיובתא דריב"ל עיי"ש, אכן לשיטת רש"י בסוכה דמיירי בהתחיל בהיתר א"כ לכאורה יש לאוקמי המשנה בסמוך למנחה קטנה ואי משום ריב"ל יש ליישב דשם הוי בהתחיל באיסור וכאן הוי התחיל בהיתר, ועכ"ז חזינן דהגמ' מוקי בסמוך למנחה גדולה משמע משום דאליבא דאמת מיירי במנחה גדולה א"כ מפורש בדאיכא שהות אבל לתוס' לא הוי מפורש כ"כ כיון דמוכרח לאוקמי בסמוך למנחה גדולה משום דריב"ל דהא ליכא תירץ אחרינא כיון דגם כאן בהתחיל באיסור כנ"ל: והנה לפמש"כ לעיל אות ה' יש לישב קושי' הרי"ף בעין יעקב בהבדל בין רבא שא' לרב המנונא, ובין ר' זירא שא' לר' ירמי', ועיין באריכות הדקדוקי' בס' דברי דוד לרד"ט אפרתי מ' ב', אכן להנ"ל ניחא בהקדם מש"כ הח"ס שבת ד"י בד"ה והוא סבר זמן תפלה לחוד דרבא ורב המנונא פליגי אי תפלה דאורייתא או דרבנן ע"ש א"כ דוקא רבא דסובר תפלה דרבנן שפיר אמר לר"ה מניחים חיי עולם וכו' חבל ר"ז סובר תפלה דאורייתא לא א' לר' ירמי' בלשון זה רק בא"א דמסיר אזנו וסז' ולו יהי' דגם תפלה דאורייתא מ"מ נקרא מסיר אזנו, ועיין תוס' שבת די"א ד"ה כגון: והנני ידידו סימן נב ב"ה ט"ז סיון עת"ר פלונסק. לכ' בני יקירי החריף ובקי, מופלג בתורה איש אשכולות, נגיד ונדיב וכו' מו"ה אברהם חיים שמחה בונם נ"י מיכלזאהן בק' זניערז. א) בהיותך בביתי דברנו מקושי' המהרש"א שבח דף י' ע"ב בהא דא"ר חסדא מאן דאמר לי מילתא חדתא דרב וכו' דלמה אמר דוקא הא דרב ולא משאר הדברים הנזכרים שם, ותירצתי לך עפ"י תי' המהדורא בתרא שם על קושיותו, והוא קושיות העולם, דמנא ידע רבא בר מחסיא דר"ת לא שמע הא דרב דהנותן מתנה וכו' ע"ש תירוצו, וממילא מיושב הא דלא אמר מימרא אחרת דרב, משום דמימרא אחרת חשב אולי כבר ידע ר"ח מזה, שוב מצאתי במהדורא בתרא עצמו שתי' כן, ועיין במפורשים למס' שבת, וביצה דט"ז, ובח"ס שבת שם, ובכתי"ק עין הבדולח לשבח וביצה שם מחו"ז הגה"ק בעל מעון הברכות זי"ע ועוד נ"ל לתרץ עפימש"כ בהק' ס' בנין יהושע בשם הגה"ק בעל חי' הרי"ם זצ"ל, לתרץ קושי' העולם, כיון דקיי"ל שאם אדם שומע ד"ת ששמע כבר אסור לו לומר שמעתי ד"ז, ממילא היה רבא בר מחסיא יודע דר"ת לא שמע עדיין הא דא"ר הנותן מתנה לחבירו צריך