בית יחזקאל (מיכלסון) שלו

עיי"ש ומרן בב"י או"ח סי' ע' האריך להליץ בעד הרמב"ם וכו' ולתרץ סוגיא דידן אליבא דהרמב"ם דבסוגיא דידן רמי מתני' אהדדי ומשני ר' ספרא הא דאיכא שהות הא דליכא שהות ורבא הקשה ע"ז והעלה דקושי' ר' ספרא הי' במשנתינו מרישא לסיפא ואהא משני ר' ספרא הא דאיכא שהות וכו' באופן דבין למה שסברו למימר מעיקרא דתי' ר' ספרא הי' על קושיות המשנה דשבת על משנה דסוכה בין למה דסבר רבא דתי' ר' ספרא הוא על הקושיא שיש במשנתינו מני' ובי' מרישא לסיפא הדין יוצא דאפי' במצות לולב דאוריית' אי ליכא שהות מפסיקין ואי איכא שהות אין מפסיקין וזה דעת הרמב"ם ואע"ג דלפי דעת ר' זירא דאוקי מתני' ביו"ט שני וס"ל דתי' ר' ספרא הוא על משנה דשבת וסוכה, ובמידי דרבנן הוא דחילק בין איכא שהות אין מפסיקין אבל במידי דהוא מן התורה אפילו יש שהות מפסיקין ס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כר' זירא משום דהוי יחיד לגבי רבא וסתמא דתלמודא, והוא דבקושי' ר' ספרא ותירוצו נאמרו ג' פנים הפן אחד סתמא דתלמודא והפן הב' דרבא ולשני הפנים הללו יצא הדין דאפילו במידי דאורייתא אם יש שהות אין מפסיקין אע"ג דלפי פי' ר' זירא משמע איפכא לא קיי"ל כוותיה דהוי יחיד לגבי רבים, ומה שהכריח ר' זירא דמתני' איירי ביו"ט שני מהא דקתני מי שבא בדרך זה אינו הכרת, דהרי אפשר ע"י עירוב או ע"י בורגנין כמש"כ מרן בכ"מ עיי"ש ועיין בכ"מ בפ"ב מה' ק"ש שתי' שיטת הרמב"ם ז"ל דדעת רבינו דכיון דלמסקנא בדרבנן שאני לן בין יש שהות לאין שהות הה"ד בדאורייתא ומה דאוקמא ר' זירא ביו"ט שני לאו משום דס"ל הכי אלא הכי קאמר ואי הוי קשיא לך הא דאורייתא הא דרבנן הות מצית לתרוצי דהכא ביו"ט שני ומ"ש דייקא נמי מדקתני מי שבא בדרך אינו המסקנא אלא ר' זירא הוא דקאמר לרבא הוי לך למידק דמתני' ביו"ט שני מדקתני מי שבא בדרך, אבל ר"ז ס"ל דאפילו בדאורייתא אי איכא שהות אין מפסיקין ומתני' בין ביו"ט שני בין ביו"ט ראשון ומה דקתני מי שבא בדרך היינו ע"י עירוב או ע"י בורגנין או שלא היה בגרסתו של רבינו דייקא נמי מדקתני מי שבא בדרך עכ"ל, העולה מזה דהרמב"ם ז"ל ס"ל גם לפי המסקנא דמתני' מיירי גם ביו"ט ראשון, ולא דייק מהא דקתני מי שבא בדרך, דבין לתירץ הכפו"ת דר"ז חולק על רבא וסתמא דתלמודא, א"כ הרמב"ם פסק כרבא וסתמא דתלמודא ובין לתירץ הכ"מ דגם ר' זירא אליבא דאמת סובר כרבא וסתמא דתלמודא, או דלא הי' בגרסתו של הרמב"ם הא דדיקא נמי מדקתני מי שבא בדרך, עכ"פ יוצא לנו מזה דהרמב"ם ז"ל לא דייק מדקתני מי שבא בדרך ליו"ט שני ושוב יש לדייק אליבא דרמב"ם גם לפי המסקנא מהא דקתני מי שבא בדרך דמיירי בהתחיל בהיתר, ושפיר פסק הרמב"ם דמצוה לאפסוקי גם בהתחיל בהיתר, ולא קשה קושיות הלת"מ דמלולב אין ראיה להתחיל באיסור זה אינו דהא להרמב"ם ז"ל גם בלולב מיירי בהתחיל בהיתר כנ"ל, דהא כל עיקר יסוד דברינו לעיל היה אליבא דמסקנא דמיירי בהתחיל באיסור היינו באם נדייק מלשון מי שבא בדרך ליו"ט שני, אבל הרמב"ם דסובר גם בדאורייתא באיכא שהות אינו פוסק ולא גרס הא דדייקינן מדקתני מי שבא בדרך, שוב יש לדייק אליבא דהרמב"ם מדקתני מי שבא בדרך ולא קתני לא ישב אדם לאכול קודם נטילת לולב דמיירי בהתחיל בהיתר א"כ גם לענין מצוה לאפסוקי שפיר פסק גם בהתחיל בהיתר ומה גם לפימש"כ הכ"מ לתרץ שיטת הרמב"ם דסובר דאין פוסק לק"ש באיכא שהות משום דרבינו סובר כהר"ן שהעלה דכל שהתחיל קודם זמן חיובא ואפי' בדאורייתא אינו מפסיק אי איכא שהות ובודאי שלשון רבינו כך מוכיח דבהתחיל קודם זמן חיובא עסקינן וכו' עיי"ש והבן: