בית יחזקאל (מיכלסון) שלה

היום דלכך אין מפסיקין כיון דהתחיל בהיתר אבל בלולב הוי התחיל באיסור, אבל זה אינו דהא לפי מה שכתבתי סובר המקשן דגם בלולב הוי התחיל בהיתר וכמו שיש לדקדק מלשון מי שבא בדרך ושפיר קשה מקידוש אלולב ומוכרת תוס' לתרץ דכיון דהוי לילות כימים אין לחוש לפשיעותא, ולפי"ז מיושב שפיר דלא העמידו התוס' קושייתם מלולב דהוי לא קביעא זימנא מיד אמקשן בראש הסוגיא דהא לפי סברת המקשן מיירי בלולב בהתחיל בהיתר א"כ קשה מקידוש וצריך לתרץ כיון דהוי לילות כימים א"כ הוי הסברא דאם יש זמן טובא לא חיישינן לפשיעותא כמו גבי קידוש היום, וא"כ לא קשה דנימא דבלולב לא קביעא זימנא דהא אדרבה כיון דלא קביעא זימנא עדיף טפי דלא הוי לן למיחש לפשיעותא, אבל במסקנא דמתרץ ר"ז לעולם כדאמרינן חרינן מעיקרא והכא ביו"ט שני דרבנן עסקינן דיקא נמי מדקתני מי שבא בדרך ואין בידו לולב, א"כ כיון דבמסקנא דייקינן מדקתני מי שבא בדרך דמיירי ביו"ט שני שוב י"ל דלולב מיירי בהתחיל באיסור, דהא כל עיקר סברת המקשן דגם לולב מיירי בהתחיל בהיתר הוא מלשון מי שבא בדרך אבל עכשיו במסקנא דייקינן מלשון דמי שבא בדרך לענין יו"ט שני א"כ שוב נוכל לומר דמיירי בהתחיל באיסור וממילא עתה שוב לא קשה קושי' התוס' מקידוש היום דהא יש לתרץ דשאני קידה"י דהתחיל בהיתר, ושוב לא נצרך לחדש דכיון דהוי לילות כימים לא חיישינן לפשיעותא דאדרב' י"ל כסברת הגמ' שבת ד"י גבי ערבית בדאיכא זמן רב חיישינן יותר דיפשע כיון דלא מירתח ושפיר מקשה התוס' למסקנא דייקא קושייתם דלתרץ שאני לולב דלא קביעא זימנא כיון דעכשיו נוכל לומר דאם יש זמן רב גרע טפי כנ"ל: ז) ועיין בפ"י שבת ד"ט: בתוס' ד"ה ואם לכאורה אכתי סוגיית הגמ' גופא קשה דמאי פריך בשמעתין אדריב"ל דילמא יש לחלק בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור וכ"ש דק' יותר אסוגיא דסוכה מאי פריך בפשיטות כיון דלקושטא דמלתא התם איירי בהדיא בהתחיל באיסור לפי שיטתם, אלא דאיכא למימר דלשון המשנה דהכא משמע להו להדיא דאיירי בהתחילו באיסור דהא דקתני ואם התחילו אדלעיל קאי שהתחיל סמוך למנחה ואע"ג דאכתי מצי לאפלוגי בין התחיל באיסור דקודם זמן המצוה ובין התחיל בא באיסור לאחר שקבוע זמן המצוה ממש מ"מ לא משמע לתלמודא לפי סברת התוס' לחלק בכך כיון דאידי ואידי לא הוי אלא איסורא דרבנן ל"ש בהגיע זמנה ל"ש סמוך לזמנה וכו' ע"ש, וא"כ י"ל דמשום קושי' הפ"י מפרש רש"י דגם במנחה מיירי בהתחיל בהיתר וכאשר יש לחלק דסמוך לזמן מנתה היינו קודם זמן המצוה, וכאשר הי' משמע לי' לשון המשנה בסוכה דמי שבא בדרך דהיינו בהתחיל, דאי נימא בהתחיל באיסור א"כ יהי' קשה ק' הפ"י דנתרץ דכאן במנחה מיירי בהתחיל בהיתר, ולכן מוטב לפרש דגם בלולב מיירי בהתחיל בהיתר כנ"ל, ועיין בס' עה"ט בתוס' ד"ה לימא: ח) ולפי"ז מיושב שיטת הרמב"ם לענין מצוה לאפסוקי דהנה הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש ה"ו כתב היה עוסק באכילה וכו' גומר ואח"כ קורא ק"ש וכו' כ' הראב"ד ז"ל לא כי אלא מפסיק וקורא ואע"פ שיש שהות לקרות מפני שהיא מן התורה ואם אין שהות אפילו לתפלה דרבנן מפסיק ואיתא להא מילתא במס' סוכה פ' לולב הגזול וכו' עכ"ל וראיתי בס' כפות חמרים בשמעתין שכ' בד"ה אלא, לפי תירץ זה מסקנא דמילתא דביום א' שהוא דאורייתא אפילו בדאיכא שהות ביום מפסיק באכילתו ונוטל הלולב והה"ד לענין ק"ש דאורייתא אבל בשאר ימי סוכות דלולב דרבנן אם יש שהות ביום לא יפסיק ואם לאו יפסיק וכן פסק הטור סי' תרנ"ב ובקשתי דין זה בהרמב"ם פ"ז דלולב ולא מצאתי' וזה מצאתי שכ' בפ"ב דק"ש ה"ו הי' עוסק באכילה וכו' והראב"ד השיג עליו