בית יחזקאל (מיכלסון) שלד

בתוס' שבת דף ט' ע"ב ד"ה ואם שכ' ג"כ דלא כרש"י ומפרשי דבמנחה אין מפסיקין אפילו התחילו באיסור עיי"ש עוד מביא בס' סמיכת משה מה דמקשין על הרמב"ם דפוסק בפ"ב מה' ק"ש האומני' שהיו עוסקין גומרין ואח"כ קוראים ק"ש ואם פסק וקרא הרי זה משובח פי' המפורשים דהכי הוא מצוה לאפסוקי והקשו המפורשים הלא בלולב הוה התחיל באיסור ומנ"ל להרמב"ם בהתחיל בהיתר דמצוה לאפסוקי ועיין קושי' זו בלחם משנה ה' ק"ש הלכה ו' וז"ל ומ"ש ואם הפסיק הרי זה משובח יצא לו ממה שאמר ר"ז מצוה לאפסוקי וקשה לי עליו טובא וכו' הא ר' זירא מאי דקאמר מצוה לאפסוקי הוא על מתני' דלולב ומתני' דלולב אחר דמטא זמן חיובא איירי כדכתב הר"ן דמצפרא מטא זמן חיובא וא"כ מאין לו לרבינו דהיכא דהתחיל קודם דמטא זמן חיובא דמצוה לאפסוקי וכו' עיי"ש, עוד קשה בתוס' ד"ה ביו"ט שהקשו לשנויי דקביעא ליה זימנא והקשה זקיני הגה"ק בסמיכת משה דהו"ל להתוס' להקשות זאת תיכף על המקשן ולמה נטרו להקשות זאת במסקנא דיו"ט שני דרבנן עיי"ש ולתרץ הכל נלענ"ד בעזהש"י דרש"י והרמב"ם ז"ל סברו דהמקשן הי' סבור דקתני מי שבא בדרך ולא הי' בידו לולב ולא קאמר לא ישב אדם לאכול קודם נטילת לולב כמו במשנה דשבת לא ישב אדם לפני הספר ע"כ דמשנה מיירי באופן שהי' אנוס בדרך ולא הי' בידו לולב, ואח"כ באמצע סעודה נזדמן לו לולב דהוה התחיל בהיתר ואעפ"כ קתני דמפסיק וכן מצאתי שכוונתי בזה ת"ל לפירוש זקיני בסמיכת משה שדייק ג"כ מלשון מי שבא בדרך דמיירי בהתחיל בהיתר ולכך שפיר מקשה ממנחה אלולב דאף דלרש"י ז"ל מיירי במנחה בהתחיל בהיתר אפ"ה קשה אלולב כיון דגם לולב מיירי בהתחיל בהיתר, ולפי"ז מיושב שפיר הא דלא מקשו בתוס' על המקשן רק במסקנא, דהא באמת לפי מה שתירצו בתוס' ד"ה מאי קושיא דהא דבקידוש היום דאורייתא ואין מפסיקין משום דשאני קידוש היום שיכול לקדש ביום כבלילה וליכא למיחש לפשיעותא עיי"ש א"כ הוא לכאורה היפך הסברא שכ' בתוס' ד"ה יו"ט שני דרבנן דאם יש זמן רב חיישינן יותר לפשיעותא כמו בלולב וכסברת הש"ס שבת דף יו"ד ע"א גבי ערבית דכיון דכולא ליליא זמן ערבית לא מירתת ואתי למפשע, וכאשר הבאתי לעיל בשם הח"ס לתרץ קושיות הפנ"י על רבא דקארי' לה מאי קארי' לה, ועיין כן גם לזקיני בסמיכת משה שכ' דשני סברות התוס' אלו כסותרין אהדדי שכ' שם וז"ל דקשה בגמ' דאמר אי קשיא הא קשיא משנה גופא דקתני רישא דמפסיק ולבתר הכי תני יטול בין הערבים, ובאמת המקשן הקשה מתפלה ואמר דקשיא מן המשנה דזה לא הזכיר כלל בדבריו וכו' אמנם יש לתרץ בדרך אחר דהנה למ"ש התוס' דדבר דזמנו קביעא כל היום שייך שמא יפשע וי"ל דלא קשיא מן המשנה דבאמת הכל חדא משום הכי יטול על שלחנו ומפסיק לפי שלא נטל שחרית יטול בין הערבים וא"כ זמנו כל היום וחיישינן דילמא אתי למפשע אך עתה דאמר דלמא הא דאורייתא והא דרבנן וקשה קושיות התוס' הרי קידוש דהוא דאורייתא ואעפ"כ אינו פוסק ותירצו שיכול לקדש בלילות כימים וא"כ מוכרח אע"ג דאית לי' זמן ארוך יותר בלילה וביום לא חיישינן דלמא אתי למפשע וכיון דליכא למימר האי סברא א"כ קשה רישא אסיפא דקתני יטול על שלחנו ובסיפא קתני יטול בין הערבים וליכא למימר דסיפא פירושו דרישא כנ"ל א"כ ממ"נ קשה חד קושיא אי אמרינן היכא דיש לו זמן חיישינן לפשיעתא א"כ נסתר תי' התוס' בקידוש וקשה קושיא מתפלה וליכא למימר הא דאורייתא דקשה הרי קידוש ואי נימא דסברא טובה דיכול לקדש בלילות כימים קשה מן המשנה גופי' דליכא למימר דסיפא פירושו דרישא והוא כפתור ופרת עכ"ל הזהב, ולפי"ז יש לומר דהנה לכאורה יש לתרץ קושי' התוס' מקידוש