בית יחזקאל (מיכלסון) של

לפשיעותא ואין מפסיקין וא"ש הסיפא דנקט חידוש דין דבערבית ג"כ אין מפסיקין מה דלא שמעינין מרישא אבל למ"ד ערבית רשות דבאמת דגם באכילה אין מפסיקין כדמסקינין לקמן וע"כ חושב הש"ס זה לס' פשוטה מדמוקי הס פא בד"ת ולא משני בפשיטות דאיירי באכילה ומכ"מ אשמועינן בסיפא מה דלא נשמע מרישא והיינו דגם בערבית אין מפסיקין דע"כ סתמא דש"ס לקמן אזלא אליבי' דהלכתא דערבית רשות בפרט דלמ"ד חובה ג"כ לא שייך להקשות בזה הלשון דתנא רישא ואדרבה הוי ליה להקשות מ"ט אין מפסיקין הא אמרינן לעיל דבערבית מפסיקין אלא וודאי דהש"ס אזלא אליבא דהלכתא דערבית רשות וסברו זה לסברא פשוטה דלא חיישינן לפשיעותא ומקשה שפיר דתני רישא ובודאי לא חמור תפלת רשות דסיפא מתפלת חובה דרישא וא"כ עדיין לא משני מידי, ודוחק לומר דקתני בבא יתירא כדי לידוק מיניה דאיירי בד"ת וכו' ע"ש, היוצא לנו מבין חרכי ידי קדשו של העהד"ט דלא ק' קושי' הגרע"א דאי למ"ד ת"ע רשות א"כ זאת הוי סברא פשוטה ומאי קמ"ל כיון דכבר תנא רישא דאין מפסיקין למנחה דהוי חובה אף דיש מעלה דלא שכיח שכרות וקביעא זימנא כ"כ פשיט הדבר ולא גרע ת"ע אף דשכיח שכרות ולא קביעא זימנא כיון דהוי רשות, ואי לאשמעינין למ"ד תפ"ע חובה הא באמת קיי"ל דמפסיקין, ואי דנימא דאשמעינן בסיפא דאין מפסיקין בהתחיל ממש, י"ל דגם זאת הוי סברא פשוטה כיון דרק לענין משיתיר חגורה לא הוי התחלה בערבית כמש"כ הר"ן ז"ל והבן: איברא דלפמש"כ דש"ס דסוכה מיירי לענין ההפסקה דנענועים ג"כ א"כ שוב נסתר תי' הח"ס על קושי' המג"א סי' תל"א כיון דיסוד תירוצו הוא דדוקא לענין בדיקת חמץ ותפלה דהוי טרחה מרובה חולק הב"ח לענין תדיר כנ"ל ולפי דברינו גם בלולב הוי טרחה מרובה, אכן כשאני לעצמי תירצתי ת"ל קושי' המג"א בחידושי: ד) דהנה בסוכה דף ל"א ע"א בתוס' ד"ה יו"ט ואכתי הוה מצי לשנויי דאידי ואידי איכא שהות אלא משום דכולי יומא זימניה הוא וכו' כדאמרינן פ"ק דשבת ד"י ע"א במנחה כיון דקביעא וכו' עיי"ש ראיתי לזקיני הגה"ק מאורן של ישראל מו"ה יהושע הלוי איש הורוויץ ז"ל אבד"ק טרייביטש בספרו סמיכת משה דף ה' ע"ב שהקשה למה לא הקשו התוס' קושייתם תיכף על המקשן ראשון מלולב אתפילה והעמידו קושייתם על מסקנא דסוגיא דהכא ביו"ט שני דרבנן עסקינן יעיי"ש, ולענ"ד לתרץ פשוט דהנה בש"ס שבת (דף י' ע"א) קאמר סברא זאת לחלק בין מנחה לתפלת ערבית דבמנחה כיון דקביעא ליה זימנא מירתת ולא אתי למיפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמניה לא מירתת ואתי למפשע ולכך גבי ערבית למ"ד חובה בשרי ליה המייניה מטרחינן ליה וגבי מנחה הוי התחלת אכילה משיתיר חגורו עיי"ש א"כ י"ל דדוקא לענין דרבנן כמו בתפלה קאמר הגמ' סברא זאת דערבית כיון דלא קביעא ליה זימנא אתי למפשע אבל במצוה דאורייתא י"ל דלא חיישינין דאתי למפשע באם יש לו זמן רב אדרבה כיון דיש לו זמן רב לקיים המצוה לא חיישינן דיפשע וראי' לזה מהא דכתבו התוס' בשמעתין ד"ה מאי קושיא לתרץ הא דבקידוש היום דהוא דאורייתא סובר ר' יוסי (בפסחים דף ק' ע"א) דאין מפסיקין דשאני קידוש היום שיכול לקדש ביום כבלילה וליכא למיחש לפשיעותא כולי האי עכ"ל, וא"כ לכאורה סברא זאת בקידוש סותר סברת הש"ס דשבת הנ"ל גבי ערבית דע"י דכולי ליליא זמניה לא מירתת ואתי למפשע וכבר עמדו בזה גם בס' סמיכת משה שם, ובח"ס לסוכה מתרץ קושיות הפני יהושע על רבא דקארי' לי' מאי קארי' לי' וכ' הח"ס דאולי י"ל הכי הוה קשיא לי' לרבא מדתני דמפסיק ש"מ אין זמנו