בית יחזקאל (מיכלסון) שכט

הגמ' מאי קושיא הא נוכל לתרץ דהא דלולב היינו משום דהוי דאורייתא ואף דאיכא בלולב גם הנענועים דרבנן מ"מ הוא מפסיק משום הנטילה דהוא דאורייתא, ובתפלה הוי רק דרבנן בלא שום דאורייתא ועיין בתוס' שבת ד"ט ע"ב ד"ה למ"ד וא"ת תיפוק ליה משום ק"ש וי"ל כגון שקרא ק"ש עיי"ש, כן י"ל דבלולב מפסיק משום הדאורייתא ואגב זה מחויב להפסיק גם לדרבנן כנ"ל, הן אמת דתוס' סוכה דף ל"ת ע"א ד"ה יו"ט כ' לתרץ הא דלא קאמר הגמ' שאני לולב משום דכולי יומא זימניה משום דתפילה צריכה שהות ומתעצל בה טפי מנטילת לולב דמכי אגביה נפק ביה הרי דלא תשבו ההפסקה לענין נענועי' דצריכה ג"כ שהות ומתעצל, אבל משם אין ראיה דהא תוס' קאי על יו"ט שני דרבנן וכיון דכל עיקר הנטילה הוי רק דרבנן שפיר י"ל דאינו מפסיק לנענועים ולא הוי זילזול לדרבנן כיון דחזינין דהוא מוקיר גוף הנטילה דהוי ג"כ רק מדרבנן ביו"ט שני ומדרבנן לגבי דרבנן לא הוי זילזול ובחידושי הארכתי ת"ל למה לא כתבו התוס' קושייתם על גוף המקשן בראש הסוגי' רק על הא דיו"ט שני דרבנן, אבל באם מפסיק לדאורייתא היינו ביו"ט ראשון שפיר הוי זילזול לגבי דרבנן באם לא יפסיק לנענועים והלל כנ"ל, ולפי"ז מיושב גם הקושיא מירושלמי הנ"ל דיש לומר דש"ס דילן לא פליג על סברת הירושלמי דאם יש לכוין רק מעט מפסיקין ובתפלה בעינן כוונה מרובה ולכך אין מפסיקין ואפ"ה לא נוכל לתרץ דבלולב הוי כוונה מעט בגוף הנטילה כיון דצריך להפסיק גם לענין הלל ונענועים והוי לכווין מרובה [ועיין שיטת הסוברים דגם בדרבנן מצ"כ ועיין במג"א סי' ס' בשם שו"ת הרדב"ז ובס' עולת שבת סי' תקפ"ט ועיין בישועת יעקב או"ת סי' תר"ץ ועיין בזה בשו"ת כתב סופר חאו"ת סי' ק"ז אות י"ג ועיין בתוס' ר"ה דף כ"ת ובס' עין זוכר מערכת מם אות נ"א ובס' ראשי בשמים פ' שלח ובשו"ת חסדי אבות סי' כ"ט: ג) והשתא דאתינין להכי דש"ס דילן סובר כשיטת הירושלמי הנ"ל עולה יפה דברי תירוצו על קושיות הגאון רע"א בתי' על משניות דמאי מקשה הש"ס בשבת דף י"א ע"א הא תנא ליה רישא אין מפסיקין והלא י"ל דאתי לאשמועינן דאין מפסיקין אף בתפלת ערבית והוי חידוש אף דשכיח שכרות, וגם כיון דכולא לילה זימנא אתי לאמשוכי כי דהא מהנך טעמי חמיר תפילת ערבית מתפילת מנתה לענין משיתיר חגורו דצריך להפסיק לתפ"ע למ"ד חובה, וכדאיתא שם בש"ס דף י' ולזה קמ"ל בסיפא דגם לחפ"ע אין מפסיקין, משום דתפ"ע רשות או משום דבהתחיל ממש גם בזה אין מפסיקין ורק משיתיר חגורה לא מהני וכמ"ש הר"ן, וא"כ לא היינו יודעים זה מרישא דמיירי בתפלת מנחה ונשאר בצ"ע וכ"ת האריך ליישב קושיותו ושוב דחה דברי עצמו מהא דש"ס דילן לית ליה סברת הירושלמי אכן לפי דברי הנ"ל דברי תירוצו קמה וגם נצבה, האמנם כשאני לעצמי אמרתי ליישב קושיות הגאון רע"א ז"ל וכן מה שראיתי בח"ס שהקשה ג"כ כן, רק דהעמיד קושייתו למ"ד תפלת ערבית רשות לבד דאז י"ל דקמ"ל סיפא דאפילו לתפ"ע אין מפסיקין אע"ג דשכית שכרות ואיכא למיחש נמי לפשיעתא אפ"ה אין מפסיקין והטעם משום דת"ע רשות ולא חובה עיי"ש, ולענ"ד עפ"י מש"כ בס' עץ הדעת טוב לשבת במשנה לא ישב לפני הספר וכו' מפסיקין לק"ש וכו' בגמ' מקשה למה לי סיפא דאין מפסיקין לתפלה ומסיק דאיירי בד"ת עיי"ש, והנה אכתי לא הועיל הגמ' בזה דעדיין קשה למה לי הך דאין מפסיקין לתפלה דכבר נשמע לד"ת דאין מפסיקין מרישא דלאכילה אין מפסיקין מכ"ש בד"ת, ולמ"ד ערבית חובה מיושב דבאמת לפום פשטי' דמתניתין איירי הך סיפא דמפסיקין לק"ש בערבית ולקמן מסקינן דבערבית מפסיקין לתפלה מחמת דשכיח שכרות וגם דזמנה כל הלילה, רק דבד"ת לא חיישינין