בית יחזקאל (מיכלסון) שכח

דסוכה דף ל"ח הקשיתי מדברי הירושלמי הנ"ל דלמה לא מתרץ הגמ' דלולב הוא דבר מועט ויכול לכוין ותפלה היינו טעמא דאין מפסיקין כיון דבעינן כוונה כנ"ל ותירצתי לעצמי בהקדם מש"כ בחתם סופר לסוכה שם לתרץ קושית המג"א סי' תל"א על הב"ח דרצה לחלק בין בדיקת חמץ שאינו אלא פ"א בשנה איכא למיחש לשכחה טפי מתפלת מנחה ולכך מפסיקין לבדיקת חמץ, א"כ מאי מקשה הגמ' מלולב אמנחה הא יש לתרץ דבתפלה אין מפסיקין משום דהוי תדיר ובלולב לא הוי תדיר וחיישינן לשכחה ותי' די"ל דהב"ח לא קאמר אלא לחלק בין בדיקת חמץ לתפילה דתרוייהו שוים לענין טורח ובעלים מתעצלים בו ואחי הב"ח לחלק ביניהם שחמץ אינו אלא פ"א בשנה משא"כ לולב שאין טרחא מרובה אלא נטילה בעלמא מודה הב"ח אפילו שאינו אלא פ"א בשנה שוה למנחה דתדיר וטרחתו מרובה אלא גוף הענין צל"ע מאי פריך ש"ס דלמא להפסיק לטרוח להתפלל הפסק מרובה לא אטרחו' רבנן אבל הפסק מועט ליטול לולב אטרחו' ואין לומר שצריך להפסיק ולקרות הלל ולנענוע ג"כ דא"כ היינו דרבנן ומאי קאמר רבא הא דאורייתא הא דרבנן הא ה"נ דרבנן וע' תוס' חולין פ"ז ע"א ד"ה מישתא, לשיטת הרי"ט שם י"ל הכא צריך לברך בהמ"ז תחלה ואח"כ נוטל לולב וחוזר ונוטל ידיו מברך המוציא א"כ הוי נמי טירחא יתירה ושפיר פריך אבל לא ס"ל להפוסקים כהרי"ט וא"כ ק' כנ"ל ע"ש, הן אמת דכסברת הח"ס מצינו בחי' הר"ן שבת ד"ט שכ' בד"ה ולמאן וא"ת ואפי' למ"ד רשות אמאי אין מפסיקין ותיפוק לי' משום ק"ש דקתני במתני' ומפסיקין לק"ש וי"ל דק"ש אין צריך הפסק ולא קביעות שהרי הוא יכול לקרותו שם על שלחנו וכדאמרינן האומנין קורין אותה בראש האילן או בראש הנדבך כן פי' בתוס' עכ"ל, והוא תי' אחר ממש"כ בתוס' דילן דמיירי שכבר קרא ק"ש ע"ש, הרי דיש נפקא מיני' בין טרחא שא ב) לענ"ד לתרץ עפימש"כ המג"א או"ח סי' קפ"ד סק"ז בשם יז מהרש"ח והר"י לבית לוי בהא דמבואר שם סעי' ד' אם אכל וא"י אם בירך בהמ"ז אם לאו צריך לברך מספק משום שהוא מן התורה ואע"ג דברכת בונה ירושלים הוא רק דרבנן מ"מ כיון שיש ברכות שהן מה"ת ומחייבין להחמיר בהם א"כ אם אנו מקילין בברכת בונה ירושלים מחמת שע יא רק ספק דרבנן יהי' זילזול לדברי חז"ל עיי"ש ובשו"ת תה"ד סי' ל"ט ועיין בשו"ת אבני שהם כלל ב' שכ' נשמע מזה כלל חדש דאע"ג דקי"ל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ היכא דמילתא דאורייתא ודרבנן יחדיו באו לפנינו ויש ספק הנוגע לד"ת ולדברי רבנן א"א להתיר בדרבנן ולאסור בדאורייתא כיון שהוא זילזול לדברי חז"ל וכו' עיי"ש וכ' שכן דעת הרדב"ז בתשובותיו הובא בישוע"י ועיין בישועת יעקב יו"ד סי' פ"ז סק"י, ועיין בס' אור תורה מחודש א' וא"כ י"ל לפי"ז דאם יטרחוהו להפסיק מאכילתו משום נטילת לולב דהוי דאורייתא שוב יהי' צריך להפסיק גם לקרות הלל ולנענועים דהוי דרבנן שלא יהי' זילזול לדרבנן כסברת המהרש"ח והר"י לבית לוי דאם מילתא דאורייתא ודרבנן יחדיו לפנינו אם מחויב להפסיק משום דאורייתא מחויב להפסיק גם משום הדרבנן ושוב הוי גם כאן טרחא מרובה כמו בתפילה כיון דיפסיק גם להלל ולנענועים, כמו שכ' החתם סופר לפי ההוי אמינא דנוכל לתרץ כן דיש גם בלולב טרחא מרובה ע"י הנטילה לנענועים ומה שדחה הח"ס מקושי' הגמ' דילמא הא דאורייתא הא דרבנן ואי משום נענועים גם לולב הוי דרבנן, זה אינו דאטו משום הא דצריך להפסיק גם לענין נענועים דהוי דרבנן לא נוכל לתרץ הא דאורייתא והא דרבנן, הא לו יהי' דצריך להפסיק גם לנענועים דהוא דרבנן בכדי שלא יהי' זילזול לדרבנן מ"מ כיון דמפסיק גם לדאורייתא שפיר קאמר