בית יחזקאל (מיכלסון) שכז

בזה, וי"ל עפ"י מ"ש התוס' דף י"ח דלכ"ע בעינן כהן במליחה וא"כ משכחת לה כשמלחו זר ושהה במליחתו ואח"כ צריך הכהן למלחה וא"כ ע"י מלח זה שימלחנו הכהן אח"כ יהי' כמו מליח לאורחא ואפ"ה שרי רחמנא דעבודה היא ודחי שבת עכ"ל: ולענ"ד לתרץ בהקדם מש"כ בחידושים מס' חק נתן שנדפסו בש"ס ד' ווילנא במנחות דף כ"א וז"ל תקריב אפי' בשבת, הקשה הרב בס' משנה למלך בפי"א מה' שבת איזה מלאכה כאן דאיצטרך קרא לומר דדחי שבת והלא מולח אינו אלא משום מעבד ואין עיבוד באוכלין ע"ש ולי נראה הא דאיצטרך קרא לומר דמליחה דחי שבת הוא משום הבערה דאי לאו קרא דגלי לן דמליחה עבודה הוא הוה אמינא דאסור למלוח איברי התמיד בשבת משום דכשמעלין אותן ע"ג המזבח אנו מרבין בהבערה בשביל המלח לכך איצטרך קרא לומר דמליחה עבודה היא ודחיא שבת כשאר עבודות וק"ל עכ"ל וא"כ לפי"ז מיושב גם קושית הטהרת הקודש דאף דלענין קדשים לא בעינן למלוח כמו לאורחא אפ"ה אשמעינן רבותא דאין איסור מה דמרבין בהבערה משום דמליחה עבודה היא ועיין בס' מהר"י הכהן שער הענינים מה"ת סי' כ"ו ובשו"ת זכרון יצחק סי' ע"ח ובס' שערי תורה ת"א סי' כ"ז והבן: ידידו סימן נא ב"ה כ"ח תשרי תרס"ו פלונסק. לכ' י"נ הרב הגאון מו"ה מנחם מענדיל נ"י אבד"ק שטוצין פלך ווילנא. השגתי את ספרו צמ, מנחם שזלת לי למנה ולאות אשר עיינתי בס' אכתוב לו כבקשתו בנוגע לאיזהו מקומן: א) הנה כ"ת הביא בסי' ט' מה דאיתא בירושלמי שבת (פ"א ה"ב) על הא דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה וז"ל א"ר יוסה ק"ש א"צ כוונה ותפילה צריכה כוונה, א"ר מנא קשייתה קומי דר"י ואפילו תימא ק"ש א"צ כוונה שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה (ומשני) מן ג' דאינין ציבחר הוא מכוון (פי' מתוך שהם מועטים יכול להפסיק ולכוון משא"כ בתפלה) וכו' עיי"ש. וכ' כ"ת אמנם יש להוכיח דתלמוד דידן לא ס"ל כן והוא מדאית' בסוכה דף ל"ח על הא דתנן מי שבא בדרך ולא הי' בידו לולב וכו' יטול על שולחנו ופרכינן אמרת נוטלו על שולחנו למימרא דמפסיק ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין ופלפלו שם רב ספרא ורבא ור"ז לתרץ זה ואם איתא להא דא"ר יוסה בירושלמי דהא דאין מפסיקין לתפילה מפני שהוא צ"כ והוא מרובה, משא"כ בק"ש א"צ לכוין רק בשלשה פסוקים הראשונים והיא מעט ויכול לכוין מש"ה מפסיקין לק"ש א"כ גבי לולב א"צ להאריך בנטילתו ומדאגבי' נפיק בי' וכמש"כ התוס' שם בד"ה יו"ט, ואפילו אם נאמר דצריך כוונה לצאת בו וכמ"ש התוס' שם דף מ"ב ד"ה אמר מ"מ הוא זמן מועט, וגם הברכה מקודם לא יאריך יותר מג' פסוקים הראשונים שבק"ש, וביותר למה דאמרינן שם בש"ס דביו"ט שני עסקינן מדקתני מי שבא בדרך, וא"כ א"צ לברך שהחיינו רק על נטילת לולב, ועוד דברכות אינן מעכבות, ומש"ה מפסיק לנטילת לולב דהוא דומה לק"ש ומאי פריך הש"ס, ובעכצ"ל דתלמוד דידן תופס שארי הטעמים המבוארים בירושלמי שבת שם, וכמו דאמר ר' אחא ק"ש דבר תורה, ותפילה אינו ד"ת, ור' בא אמר ק"ש זמנה קבוע תפילה אין זמנה קבוע עיי"ש וכו' עכת"ד, הנה גם אנכי בלומדי סוגיא