בית יחזקאל (מיכלסון) שכו

אכתי הוי ספיקא דאורייתא וא"כ הדרא קושיות הכו"פ לדוכתי' דנוכל לתרץ דשוחט בשבת שחיטתו כשרה היינו הבני מעים, ומה גם לפי מה שראיתי בס' חוסן ישועות חולין דק"ט שכ' ליישב דעת רש"י והרמב"ם ז"ל דסוברים דם שבשלו דאורייתא מהא דהקשו בתוס' שם ממנחות דכ"א ע"א דאמר זעירא דם שבשלו אינו עובר עליו ותירץ עפ"י מה דאיתא בברכות פ' כ"מ דף ל"ח ע"ב דפליגי התם רב ושמואל ועולא משמי' דר"י דרב ושמואל ס"ל שלקות מברך עליהם בפ"א ור"י סבר דמברך שהכל וקאמר התם ר"נ דבמחלוקת שנוייה דתניא יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר"מ רבי יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אעפ"י שלא נמוח דרב ושמואל כר"מ דאמר מבושל קאי במילתיה ועולא משמיה דר"י כר' יוסי דאמר כיון דמבשל ליה נפיק ליה מתורת לחם וה"נ לענין ברכה תו לאו ירק איקרי והש"ס דחה התם לדעולא וקאמר ולא היא דכ"ע שלקות מברך עליהם בפ"א וע"כ לא קאמר ר"י התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא אבל הכא אפי' ר"י מודה ומסיק התם דליתא לדעולא אלא כר"ח בר אבא דאמר משמיה דר"י דשלקות מברך עליהם בפ"א, ולפי"ז נראה דרבי חנינא דאמר בהקומץ דדם שבשלו אינו עובר עליו טעמיה הוא משום דבשול מבטל ליה מתורת דם וכדס"ל לר' יוסי גבי מצה דאחר הבישול תו לאו לחם איקרי ולא ס"ל לחלק דהתם טעם מצה בעינן כדמחלק הש"ס אלא כעולא וכר"נ דלא מחלקי בהכי וא"כ א"ש הא דאמר רב בכריתות דמשנתינו מיירי בלב עוף אבל בלב בהמה חייב כרת דמשמע אפי' אחר הבישול משום דרב לטעמיה דס"ל בברכות דשלקות מברך בפה"א הרי דאחר הבישול נמי קאי במילתיה וה"נ גבי דם קאי במילתיה לעבור עליו ולפ"ז ניחא הא דהרמב"ם השמיט להך דרב חנינא דאמר דם שבשלו אינו עובר עליו משום דאנן קימ"ל כרב ושמואל גבי שלקות דמברך עליהם בפה"א וע"כ משום דאחר הבישול נמי במילתיה קאי כנ"ל עכת"ד היוצא לנו מזה דרב לשיטתו דאמר בכריתות דמשנתינו מיירי בלב עוף שאין בדמו כזית והוא לשיטתו בברכות שם סובר דם שבשלו עובר עליו א"כ מדוקדק שפיר דלא הקשו בתוס' קושייתם על מימרא דרב דאסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר רבי יהודה היא, דהא באמת יש לתרץ דמיירי לענין בני מעים ומוכרח לאסור ליומא משום דר' יהודה ולא משום דאין יכול למולחה בשבת כיון דלרב ע"כ הא דאין מחזיקין דם בב"מ היינו דודאי אין דם בב"מ, כיון דמשום ספיקא הי' ספד"א דהא רב סובר דם שבשלו דאורייתא, והי' נשאר קושיות הכו"פ בתוקפו כי תירץ הכו"פ ליתא לרב דסובר דם שבשלו דאורייתא לכן הקדימו תוס' הא דלרבנן שרי באכילה אפי' בו ביום וע"ז הקשו והא אין יכול למולחה בשבת ואי משום קושיות הכו"פ דלוקמי בבני מעים ז"א דהא י"ל כתירוצו דאין מחזיקין דם בב"מ היינו דהוי ספיקא דרבנן כיון דתוס' לשיטתם סוברים דם שבשלו דרבנן והבן: יב) בש"ס מנחות דף כ"א ע"א תקריב ואפילו בשבת וכו' וברש"י ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל הנה בס' טהרת הקדש בחידושיו למנחות כ' יש להקשות דהא אמרינן בשבת דף ע"ה ע"ב דגם למ"ד דמולח בשר חייב משום מעבד היינו דוקא כשמלחו מליחה דבעי לאורחא ע"ש ומאחר שכ' התוס' כאן ד"ה דם וכו' שאין צריך למלוח מליחת קדשים כל כך כמו לאורחא א"כ ל"ל להש"ס למדרש אפילו בשבת, ובס' משנה למלך פי"א מה' שבת הקשה על ברייתא זו מהא דקיי"ל אין עיבוד באוכלין ותירץ שם דמאחר שהוא למזבח אין שם אוכלין עליהן ולכך יש בהן עיבוד אבל עדיין לא עלה ארוכה לקושייתינו