בית יחזקאל (מיכלסון) שכד

דשמעתין נמי סברה דטעמא דר"י הוא משום דקנסינן שוגג א"מ ומאי דקשיא ליה לרש"י דא"כ אמאי מישתרי הוא לאורתא יש לומר דהא טעמא דקנסו שוגג אטו מזיד היינו שלא יבשל במזיד ויאמר שוגג אני ובהא דקנסו שלא יאכל עד מוצאי שבת שפיר הועילו בתקנתן שלא יבשל במזיד וכ"כ הרשב"א עכ"ל וזה י"ל ג"כ כונת המהרש"ל דלא הצריכו להחמיר לאסור בשוגג גם לאורתא אטו מזיד כנ"ל: אכן אכתי נשאר קושיות רש"י ז"ל דאי נימא כאן דטעמא דר' יהודה משום דקנסו שוגג אטו מזיד א"כ אמאי אסור לאחריני אבל ראיתי שם בס' חו"י שמתרץ גם זאת די"ל דאם היה לאחרים מותרים באכילה בו ביום הוי חשוב הנאה להמבשל כיון דאהני מעשיו ועדיין איכא למיחש שיבשל במזיד ויאמר שוגג אני כדי שיאכלו אחרים ותדע דהא דקאמר במזיד הוי נמי מהך טעמא דמה שאחרים אוכלים חשוב הנאה לדידיה וק"ל עכ"ל ובאמת יש להביא ראי' לסברתו דמשום קנסו שוגג אטו מזיד מהראוי לאסור גם לאחרים מהא דמבואר בש"ס פסחים דף למד דחמץ לר"ש אחר זמנו אסור לכל העולם משום קנסא דעבר על בל יראה ולשיטת רש"י היה לן לאסור רק לעובר בבל יראה וב"י ולא לאסור על אחרים עד דקשה לי באמת על רש"י דמנ"ל דאין הטעם דר' יהודה משום קנסו שוגג א"מ דאל"ה לאחריני שרי, ומש"ס פסחים הנ"ל משמע דגם משום קנסו שוגג וכו' אסור לאחריני, ועיין בס' לב אריה שכ' להקשות בשיטת רש"י ז"ל וז"ל בפירש"י בד"ה ר"י אומר בשוגג וכו' והא ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו וכו' עיין במהרש"א שכ' דס"ל לרש"י דאם הטעם משום קנסו שוגג א"מ לא שייך למיקנס לאחרים וכן הוא באמת לפי סוגיא דהניזקין אבל לרב דס"ל דגם לאחריני אסור ע"כ דלא ס"ל הטעם משום קנסו שוגג א"מ רק כדי דלא ליתהני מעבירה וע"ז כ' רש"י דמנ"ל לרב לפרושי הכי דטעמא דר"י משום דלא ליתהני מעבירה ולאוקמי מתני' כוותי' ולזה קאמר דס"ל לרב דאם טעמי' דר"י משום קנסו שוגג א"מ הו"ל למיקנס בשוגג דלא יאכל עולמית כמו במזיד עיי"ש, אלא דלכאו' כמו דהקשה לרש"י הכא דמנ"ל לרב דטעמי' דר"י משום קנסו שוגג א"מ ולמירמי דר"י אדר"י דלמא טעמי' דרב משום דלא ליתהני מעבירה ואין לומר דלא ס"ל לסוגיא דהתם דבשוגג מיקרי עבירה דהא ע"כ צ"ל הך סברא לר' יוחנן הסנדלר דקאמר בשוגג יאכל במ"ש לאחרים ולא לו וע"כ הטעם משום דלא ליתהני מעבירה דאי משום קנס הא לאחריני ליכא למיקנס לפום סוגיא דהתם וא"כ כיון דלר"י הסנדלר עכצ"ל דבשוגג נמי מיקרי עבירה דלמא גם ר' יהודה ס"ל הכי ומנ"ל למירמי דר"י אדר"י וכו' עיי"ש, ולתרץ הכל נלענ"ד דאיכא למימר קנסו שוגג אטו מזיד בשני אופנים, אופן אחד דקנסו שוגג אטו שיעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי ומפני זה די לקנוס אותו לאסור בו ביום אבל לאורתא בכדי שיעשה יאכל דשוב לא חיישינן שיעשה במזיד כיון שלא הועילו מעשיו כסברת החוסן ישועות הנ"ל וכאשר כן הבינותי בכוונת זקיני המהרש"ל ז"ל אכן מפני חשש זה אכתי יש להחמיר לאסור אפילו לאחרים כסברת החוסן ישועות הנ"ל דאי היה לאחרים מותרים באכילה בו ביום הוי חשיב הנאה להמבשל כיון דאהני מעשיו ועדיין איכא למיחש שיבשל במזיד ויאמר שוגג אני כדי שיאכלו אחרים, ואופן אחר דקנסו שוגג אטו מזיד איכא היינו לקנוס בשוגג אטו אם לא נקנוס בשוגג איכא חשש דגם במזיד לא יקנסו אותו, ובקנסו שוגג א"מ כזה יש סברא להחמיר לאסור גם לאורתא כמו במזיד דאסור עולמית דאי לא נקנוס בשוגג יש חשש שלא נקנוס גם במזיד, ולעומת זה יש קולא שלא נקנוס לאחרים, ולאחריני שרי כיון דבמזיד ג"כ לא קנסו רק לו ולא לאחרים א"כ גם בשוגג נמי אין לקנוס רק לו כיון דאין הקנס רק גזירה שמא לא נקנוס אותו במזיד וע"ז כתב