בית יחזקאל (מיכלסון) שכג

דסובר דתרנגולת עומדת בין לאכילה ובין לגדל ואפ"ה שוחטין עוף ביו"ט משום ברירה אליבא דר' יהודה ואף דלית ליה לר' יהודה ברירה היינו בדאורייתא אבל במוקצה דהוי דרבנן שפיר יש ברירה כנ"ל, וגם יש לומר הא דלא מחלק הגמ' כאן בין דאורייתא לדרבנן לענין ברירה משום דסוגיות הגמ' קאי אליבא דמ"ד דמוקצה הוי כעין דאורייתא כמו שחידש בתוס' ישינים ביצה דף ג' ע"ב בהא דקאמר הגמ' בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי ספיקא דאורייתא וכל סד"א לחומרא אלא לרב יוסף ולר"י וכו' ספקא דרבנן היא והקשה בתוס' ישינים למה לא מקשה הגמ' גם לטעמא דרב נחמן משום מוקצה דהוי ספיקא דרבנן ותי' דמוקצה הוי כעין דאורייתא עיי"ש, אבל באמת בתוס' ביצה דף ד' ע"ב ד"ה ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה כ' דהא דאמר בדרבנן מבטלין איסור לכתחילה היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בתרומה וכו' עיי"ש א"כ חזינן בתוס' שם דמוקצה עיקרו מדרבנן ועיין בחתם סופר ביצה ד"ג ע"ב, א"כ י"ל דאביי דסובר בודאי כרבה דהוא רבו משום הכנה סובר באמת מוקצה דרבנן ושפיר שוחטין עוף ביו"ט משום ברירה דבדרבנן יש ברירה כנ"ל: ט) גם יש ליישב על פי דרך הנ"ל בהקדם מש"כ בס' ת"י בד"ה והא לית לי' לר"י ברירה, פירש"י וכי שחיט לי' ביו"ט היכי משתרייא דילמא מאתמול דעתי' לגדל הוי, איכא למידק אימא דלית לי' לר"י ספק מוכן ובהמה שנתנבלה בשבח הוי ודאי אינו מן המוכן וכו' וע"כ נראה לפענ"ד דאביי פריך בממ"נ אי ספק מוכן אסור בהמה לר"י ביו"ט היכי שחטינן ואי ספק מוכן מותר א"כ הדק"ל אמאי אמר רב אסורה באכילה ליומא והא לא הוי אלא ספק מוכן דליכא למימר לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת דהא לית ליה לר"י ברירה א"נ דפשיטא לי' דספק מוכן שרי וכו' ועיקר קושייתו אהא דאמר רב אסורה באכילה ליומא אמאי אסורה כיון דלית לי' לר"י ברירה לא הוי אלא ספק ותישתרי, ובזה יש ליישב מה שיש להקשות עוד מאי ראיה מייתי מההיא דהלוקח אימא כי לי"ל לר"י ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אי"ל וכדמחלק בעירובין דל"ז ע"ב ולמ"ש ניחא דכיון דעיקר קושייתו היא אהא דאמר רב אסורה באכילה ליומא השתא אין לחלק בין דאורייתא לדרבנן דלהחמיר מילחא דפשיטא היא דבין בדרבנן ובין בדאורייתא אין ברירה, וכו' עיי"ש א"כ לפי"ז כל עיקר קושיות הגמ' מהא דר"י לית לי' ברירה ולמה כאן אסורה באכילה ליומא הא בזה גם בדרבנן לית ליה ברירה, אבל עכ"פ מיושב לאביי אליבא דר"י שפיר מותר לשחוט עוף ביו"ט דהא לקולא שפיר בדרבנן יש ברירה דעומדת לאכילה והבן: י) דף ט"ו ע"א ברש"י בד"ה רבי יהודה וכו' והא ליכא למימר רישא נמי דוקא איהו אבל אחריני שרו בו ביום ואיהו אסור משום דקנסו שוגג אטו מזיד וכו' אלא טעמא משום דלא ליתהני מעבירה הוא ולא שנא הוא ול"ש אחריני עכ"ל עיין לזקיני במהרש"ל שהקשה הא מסקינן להדיא בפ' הנזקין דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ורבי יהודה הוא דקניס שוגג אטו מזיד ולכן מפרש המהרש"ל דלא כרש"י ובאמת טעמא דר' יהודה משום דקנסו שוגג אטו מזיד ואי משום קושיות רש"י ז"ל דאי משום קנסו שוגג א"מ אמאי מישתרי הוא לאורתא הא קתני גבי מזיד לא יאכל עולמית על זה תירץ המהרש"ל דצריכין אנו לפרש דקנסו שוגג אטו מזיד לאסור באותו היום לכ"ע כאילו נעשה במזיד אבל שהחמירו עוד במזיד לאסור לו עולמית משום קנסא לא החמירו בשוגג עיי"ש ויש לכוין בכוונת זקיני המהרש"ל הא דכ' בס' חוסן ישועות על פי' רש"י דקשה מגיטין דמבואר שם דטעמא דר' יהודה הוא משום דקנסו שוגג א"מ וכ' דנראה דסוגיא