בית יחזקאל (מיכלסון) שכב

שהיה בטוח שיבא נכרי ויתלשנו מן המחובר ובבהמה שיבא חש"ו וישחטו וכמ"ש הג"א אבל אם לא בטוח בכך לא מהני והכא משמע בפ' אין צדין דף כ"ו דאמר התם אי דלא חזי כי אזמין להו מאי הוי ע"ש, א"כ י"ל דתוס' ס"ל דיושב ומצפה היינו אף שאינו בטוח שיבוא חש"ו וישחטנו ג"כ מהני לר"ש וכאן במשנתנו מיירי ביושב ומצפה כזה שאינו בטוח ואפ"ה לר' יהודה אסורה באכילה ביומא כיון דלר"י גם ביושב ומצפה אסור ורק משום קושיות אביי מי דמי הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם ע"ז שפיר תי' מי סברת וכו' בהמה בחייה לגדל עומדת וכו' לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת ושפיר פירש"י כגון מי שלא שחטה אתמול ומסתמא לא הניח ע"מ לשחטה בשבת היינו דמ"מ לא נוכל לומר על בהמה זו דהוה מוכן לאדם כיון שלא שחטה אתמול, ואי משום דיושב ומצפה עכ"ז כיון דאינו בטוח שיבוא חש"ו וישחטו לא הוי מוכן לאדם והבן: ח) שם בתוס' ד"ה בהמה וכו' וגבי תרנגולת אמר אביי (ביצה דף ד' ע"א) דעומדת לאכילה ועומדת לגדל ביצים עכ"ל ולכאו' קשה דלפי מה דמסקינן דר' יהודה לית ליה ברירה א"כ קשה לאביי עוף לר' יהודה ביו"ט היכי שחטינן כקושיות הגמ' בהמה לר' יהודה ביו"ט היכי שחטינן דכל תירץ הגמ' הוא משום דעומדת לאכילה ועומדת לגדל ובנשחטה הובררה דלאכילה עומדת וכו' וא"כ אביי דסובר נמי דעומדת לאכילה ולגדל ומשום ברירה ליכא למימר אליבא דר' יהודה כדמסיק דלית ליה ברירה א"כ עוף היכי שחטינן ולענ"ד ליישב בהקדם מש"כ בח"ס בחולין בד"ה בהמה לר"י ביו"ט היכי שחטינן כ' הרשב"א דאין לומר ע"י הזמנה מעיו"ט דלא משמע כן במתני' שלהי ביצה גבי משקין ושוחטין את הביתות ובדבריו י"ל קושיות תוס' מדאמר אביי ביצה ד' ע"א תרנגולת עומדת לגדל נמי דודאי יש לחלק בין בהמה לעוף דאפי' אי סתם בהמה לאכילה מ"מ אפשר סתם עוף לגדל נמי מה תאמר עוף לר' יהודה ביו"ט היכי שחטינן י"ל ע"י הזמנה וכו' עיי"ש א"כ ניחא דלאביי אליבא דר' יהודה שוחטין עוף ביו"ט ע"י הזמנה כקושיות הרשב"א דדוקא בבהמה ליכא למימר הכי כמו שתי' הרשב"א דמשמע בשלהי ביצה דשוחטין בהמה בלא הזמנה דהא התם איירי בבהמה כמבואר שם דמשקין את הביתות משום סרכא דמשכא אבל בעוף שפיר י"ל דשוחטין ע"י הזמנה שוב ראיתי בס' ל"א שכ"כ ות"ל כונתי לד"ק, אכן עוד יש ליישב דבס' ל"א הק' בגמ' התם כדקתני טעמא אמרו לו וכו' בלא"ה ה"מ למימר דדוקא לענין תרומה דאורייתא לית ליה לר"י ברירה אבל במשנתינו דהוי רק מידי דרבנן כדפרש"י לעיל ומוקצה הוי דרבנן אית ליה לר"י ברירה וכדקי"ל באמת כן להלכה דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וכן הרמב"ם בהעתיקו דין ההוא בפ"ז מה' מעשר כ' מי שהיה לו יין טבול לתרומה דאורייתא לא יאכל ואח"כ יפריש שאין אומרים ברירה בדאורייתא ע"ש אח"כ ראיתי בפ' בכל מערבין דף ל"ז דפריך התם לר' יוסף דמקשי מר"ש דהכא בהלוקח יין אר"ש גבי עירוב דמאי קשיא דלמא כי לית ליה לר"ש ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה ומשני דס"ל לר' יוסף דאין חילוק לענין ברירה בין דאורייתא ובין מדרבנן וכן צ"ל דס"ל לסוגיא דהכא ובפרט דהסוגיא הכא אזלא אליבא דרב כמ"ש התוס' ולרב עכצ"ל דאין לחלק בין דאורייתא לדרבנן דהא קאמר התם ליתא למתניתין מקמי דאיו משום דמתניתין דהלוקח יין מסייע לי' דל"ל לר' יהודה ברירה ומאי ראי' דלמא דוקא בהלוקח יין דהוי דאורייתא וכו' ועכצ"ל דרב אינו מחלק בזה בין דאורייתא לדרבנן וכו' עיי"ש וא"כ י"ל דהיינו דוקא בסוגיות הגמ' כאן דקאי אליבא דרב שפיר מקשה מהא דר' יהודה לית ליה ברירה, אבל לאביי